הָלְכוּ הָלוֹךְ וְרָחֲקוּ מְאֹד

הַיָּמִים בָּהֶם אֲהַבְתִּיךָ

לֹא אֶשְׁמַע עוֹד פַּעֲמֵי-עִנְבְּלֵיהֶם –

אֹרְחָה אֲבוּדָה…

כְּצִיּוּן דֶּרֶךְ אַתָּה לִי:

יָשָׁן, אֲכוּל רוּחוֹת וְדִשְׁדּוּשׁ-זְמַנִּים,

צִיּוּן דֶּרֶךְ נוּגָה וּשְׁכוּחָה מְאֹד;

עֶרֶב יוֹרֵד שָׁלֵו

וּנְגֹהוֹת אוֹחֲזִים בְּצִיצִית רֹאשִׁי

לַהֲקַת עֲנָנִים רָמָה:

שְׁבִילֵי שׁוֹשַׁן-שָׁמַיִם

מִתְנַהֲלִים אֲחוּזֵי-חֲלוֹם

יָשָׁר אֵלַי – תְּמוּרָתְךָ;

וְהַיָּם לְלֹא גְּבוּל

מְמַלֵּא יֵשׁוּת כּוֹרַעַת

עַד אֶפֶס מָקוֹם;

הָרוּחַ הַמְּמַלְמֶלֶת –

לֹא מִשְׂדוֹתֶיךָ הִיא בָּאָה,

שָׂפָה אַחֶרֶת לָהּ

וְאַחֵר גַּם הַפֵּשֶׁר.

נִשְׁבָּר הַקֶּסֶם

וּרְסִיסָיו רַק שִׁבְרֵי זְכוּכִית דַּלָּה.

1951