נְשֹׁרֶת-כּוֹכָבִים;

אֲבַק-עוֹלָמוֹת;

שַׁלְוַת-נְצָחִים;

אוֹרוֹת-צָפוֹן קוֹסְמִים –

הֵקִיץ הַקֵּץ

עַל רוּם-רְגָעֵיכֶם:

פִּשְׁפְּשֵׁי-אָדָם

פָּשׁוּ בָּכֶם

וְאַט יְכַרְסְמוּ זְבוּלְכֶם.

וְאִם יָקוּם נִינִי

וְעָלָה פַּעַם לְקִבְרִי

וְתָמַהּ לִכְתָבְתָּהּ:

"מָתְקוּ לִי רִגְבֵי-עֲפָרֵךְ

מוֹלֶדֶת – כַּאֲשֶׁר מָתְקוּ לִי

עַנְנֵי-שָׁמַיִךְ – "

עַנְנֵי שָׁמַיִם שְׁחוֹרֵי-אֵימִים

וּמָוֶת נוֹשֵׁר מֵהֶם!

סַבְתָּא שׁוֹטָה

וַדַּאי שָׁרָה גַּם

עַל “יָרֵחַ חִוֵּר”,

וַאֲנִי רַק תְּמוֹל

חָזַרְתִּי מִיָּרֵחַ שֶׁלָּךְ

וְעִידָה סַבְתָּא,

וְעִידָה בֵּין-פְּלָנֶטָרִית,

שֶׁל קוֹסְמוֹסָאֵי-חָלָל,

סַבְתָּא שׁוֹטָה!

לֹא אֲוַתֵּר עָלֶיךָ

“נֹגַהּ” – כּוֹכַב-חַיַּי,

עוֹדְךָ יָפֶה כְּאָז

חֲזִיתִיךָ לָרִאשׁוֹנָה –

מֵעַל עַרְסַל-יַלְדוּתִי:

כְּחֹל אוֹרְךָ

בְּדָמִי אָז הוּצַק –

וְלָעַד לֹא יִכְבֶּה;

וְעִם רִדְתִּי קֶבֶר

טֹל נִשְׁמָתִי

לְחַלְלֵי-גְּבָהִים –

עִמָּהּ הִמָּלְטָה

אֶל גַּלַּקְסָה אַחֶרֶת

בָּהּ יַד-אָדָם

לֹא תַּשִּׂיגְךָ.

1961