אָדָם יֵשׁ לוֹ הַרְבֵּה

צַוָּארִים –

וְהוּא נִשְׁחָט

פְעָמִים רַבּוֹת,

אָדָם יֵשׁ לוֹ

הַרְבֵּה יְצָרִים

וְהֵם נִבְחָשִׁים

עַל-יְדֵי “הַלֹּא טוֹב”,

אָדָם יֵשׁ לוֹ

טִירוֹת מֻפְלָאוֹת

וּשְׁמֵי-שָׁמַיִם

נֶאְדְּרֵי-בַּקֹּדֶשׁ;

וּשְׁבִיל צַר –

מִן הָעֶרֶשׂ, עַד

לַקֶּבֶר – – –

1964