לשמואל עובדיהו

בְּקִפּוּלֵי הֶעָלֶה הַזֶּה

אֲשֶׁר לַשּׁוֹשַׁנָּה הַלְּבָנָה,

בְּחִוְּרוֹן הַקְּמִילָה –

כָּאן נָסוּךְ עָצְבְּךָ

הָרַךְ, הַקּוֹבֵל,

וּבְשׁוֹשַׁנָּה זוֹ

הָאֲדֻמָּה:

כָּל דָּמְךָ נֶאֱגָר –

חוֹמֵר וּפִקֵּחַ,

בָּשֵׁל וְרָוֶה,

וְנִשְׁעָן עַל

שְׁנוֹת חַיֶּיךָ;

וּבְפֶקַע זֶה –

אֲשֶׁר שָׁמַט רֹאשׁוֹ –

כָּל גּוֹרָלְךָ כָּלוּל:

כָּמוֹהוּ נִכְנָע

וְשָׁר,

שָׁר וְנִכְנָע –

נוֹטְפִים חַיֶּיךָ:

טִפָּה טִפָּה –

עַל הַבַּד:

כָּאן אֲסַפְתָּם,

כַּאֲשֶׁר בִּקַּשְׁתָּ –

לָעַד.

1966