לעדה זמורה

אֵי זֶה צָלַלְתָּ –

לְרֶגַע, לְשָׁעָה, לְתָמִיד?

בְּלָעֲךָ הַנֵּצַח –

כִּסָּה כְּמַיִם לְאֵין-צֵאת

גּוֹוְעוֹת הָעֵינַיִם,

אֶצְבָּעוֹת מַקְרִינוֹת;

גְוִיּוֹת – כְּצַנְתְּרָאוֹת-זָהָב –

מֵעֵבֶר מִזֶּה מְהַבְהֲבוֹת

וְזוֹלְפוֹת בֹּשֶׂם-הֹוֶה:

מְזַנֵּק, מְפַרְפֵּר,

רֶגַע, דַּקָּה, נֵצַח?

כָּאן אֲנִי –

רַק אֲנִי…

מֻכָּרָה וְטוֹבָה לִי –

וּשְׁסוּעָה –

עֲמוּסָה פְּקַעוֹת-עָתִיד –

מַלְכָּה וְאָמָה.

1968