בְּקִרְבִּי בּוֹכָה

אִשָּׁה זָרָה

הָיוּ לָהּ בָּנִים –

וְשִׁכְּלָה אוֹתָם;

אֶחָד בְּחֶרֶב,

אֶחָד בְּקַדַּחַת,

וְאֶחָד נָדַד וְאָבַד;

מִי הָאִשָּׁה

הַבּוֹכָה בְּקִרְבִּי?

לֹא אֲנִי –

לִי זָרוֹת דְּמָעוֹת,

אַךְ הָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת

הִיא בַּכְיָנִית –

מִישֶׁהוּ הָרַג אוֹתָהּ,

וְהִיא מֵתָה

אַךְ הִיא בּוֹכָה בַּלֵּילוֹת:

עַל בָּנֶיהָ

עַל עַצְמָהּ

וְעַל אִישָּׁהּ שֶׁעֲזָבָהּ.

1970