“הַכֹּל בְּסֵדֶר, אֵין בְּעָיוֹת”

אֲנִי שׁוֹמַעַת הֵד צַעֲדֵי זְמַנִּים

נְמוֹגִים לְתוֹךְ הָאֵין סוֹף

“הַכֹּל בְּסֵדֶר”

אֵין פֶּרֶץ אֵין צְוָחָה

הַזְּרִימָה כַּדָּת,

אַלְפֵי אֲנָשִׁים מֵתִים

בְּרֶגַע זֶה –

אִישׁ אֵינוֹ זָע.

אַלְפֵי תִּינוֹקוֹת

נוֹלָדִים

וְהַמַּיִם רְגוּעִים בָּאֲגַמִּים

זַלְזַלִּים אֲרֻכִּים

שֶׁל עֲרָבוֹת.

טוֹבְלִים בִּנְהָרוֹת

כְּחֻלִּים –

וְהַזְּמַן נִגָּר

בֵּין אֶצְבָּעוֹת פְּצוּעוֹת

וְטַנְקִים לוֹהֲטִים בַּמִּדְבָּר

וְהַזְּמַן זוֹכֵר בַּדִּמְדּוּמִים

וְהוֹלֵךְ וְכָבֶה

בְּמֹחוֹת זְקֵנִים

חֲלוּשִׁים

וְהַזְּמַן רוֹקֵד

בַּשַּׁעַר – מִתְנַפְנֵף

נִדְלָק כַּבָּרָק

וְכָבֶה.

1971