מִי יִשָּׂא
אֶת נוֹפֵי-הַשְּׁפֵלָה –
מִן הַיָּם בּוֹאֲכָה –
לַמִּישׁוֹר:
וְהָרֵי-יְהוּדָה –
נִשְׁקָפִים
בָּרֶקַע;
שִׁטְחֵי-תְּבוּאוֹת-קַיִץ
בְּבִקְעַת פֶּתַח תִּקְוָה;
שֻׁמְשֹׁם תִּירָס,
דּוּרָה מְאַוֶּשֶׁת –
לְמַשְּׁבֵי יָם הַתִּיכוֹן,
וּנְצוּרִים לָעַד
בְּקִרְבִּי,
בִּי הֵם חוֹנִים:
רְחָבִים,
בְּתוּלִיִּים,
עִם שְׁמֵי-הָעֶרֶב
הַוְּרֻדִּים –
עַל מֶרְחֲבֵי הַבִּצָּה,
שֶׁקַּרְקָעָהּ –
חֲלָקָה לְלֹא גַּבְשׁוּשִׁית,
עִם אַמּוֹת-מַיִם –
בְּעֶצֶם קַיִץ,
וְשִׂיחֵי “טַיוּן”
וְשִׂיחֵי סִדְרָאוֹת
בּוֹדְדוֹת
מִשְׁתַּקְּפִים בָּהֶן
וְהַיַּרְקוֹן – נְהַר-שִׁיּוּט,
כְּכֶסֶף מֻתָּךְ;
וְתוֹאִים שְׁחוֹרִים
רוֹבְצִים בִּגְדוֹתָיו בְּלֵאוּת;
הַכֹּל יִזַּל,
לְתוֹךְ הַנֵּצַח:
כִּתְמֵי-הַנּוֹף
אוֹתוֹ מָצָאנוּ
כָּאן –
אַחֲרֵי אַלְפֵי-שָׁנָה –
יָנוּחוּ אִתִּי לָעַד –
תַּחַת הַבֶּטוֹן.
1978