אֶחָד מִשָּׁרָשַׁי הָרַבִּים
תָּקוּעַ בֵּין אֶצְבְּעוֹתֶיךְ –
תּוֹדָה!
זֶהוּ קְצֵה-הַקְּצָווֹת!
חַיֵּינוּ אֵינָם קְצָרִים כְּלָל –
אָנוּ חַיִּים בְּהַפְסָקוֹת:
עַל אִיֵּי-פֶּלֶא
שֶׁל אוֹקְיָנוֹסֵי-
הָעִדָּן,
אֲדָמָה מִתַּחַת לְרַגְלֵינוּ –
אָיִן!
רַק שָׁמַיִם – אֵין-סוֹף
וְנִיחוֹחַ, שְׁבִילֵי הֶחָלָב
וְגִנַּת “נֹגַהּ”
בִּקְצֵה רְחוֹב
דִּיזֶנְגּוֹף;
תְּמוֹל הָיָה לִי יוֹם-הֻלֶּדֶת
“הַמֵּאָה וְעֶשְׂרִים לְחַיַּי”
סָרַגְתִּי לְךָ סְוֶדֶר חַם
כִּי אַדְמַת יְרוּשָׁלַיִם –
קָרָה
תְּמוֹל הֵבֵאתָ לִי שַׁי
לְיוֹם הֻלַּדְתִּי
“הַמֵּאָה וְעֶשְׂרִים” –
צִפּוֹר גְּוָטֶמָלִית –
יְרֻקַּת-זָנָב
וּמְשֻׁבֶּצֶת אַבְנֵי-חֵן
זֶה עַתָּה תָּלִיתִי
אוֹתָהּ
בַּשַּׁרְשֶׁרֶת
עַל צַוָּארִי, הֶעָנוּד
בְּלָאו-הָכֵי
מְאֹד:
תַּכְשִׁיטִים,
מֵאֵלֶּה שֶׁבְּנֵי-אָדָם,
מְבַטְּאִים בָּהֶם
רְגָשִׁים.
אַךְ הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁלִּי –
קָשׁוּר הֵיטֵב לְיָדְךָ
לְיָדְךָ הַיְקָרָה, שָׁלוֹם!
1979