צִנַּת אָבִיב חָדָשׁ פָּלְחָה וְרִידֵינוּ

וְשׁוּב מִשִּׁכָּחוֹן יָצָאנוּ יַחַד

לְהִוָּלֵד לֵדָה לָהּ הִתְפַּלַּלְנוּ:

אוֹר הַגַּנִּים רָאִינוּ תְּאוֹמִים.

לֹא עוֹד זְגוּגִית קָרָה חוֹצֶצֶת

בֵּין לֵב וּדְמוּת כְּמוֹ אֶתְנַחְתָּא.

לֹא עוֹד אֲנִי שָׁבוּי בְּיַד נוֹכְחוּתֵךְ,

אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לַדְּבָרִים.

שְׁמֵךְ לֹא אֶשְׁכַּח עוֹד. מֵעַתָּה

מְרֻתֶּקֶת תִּהְיִי אֵלַי כְּשֵׁם שֶׁלְּפָנִים

הָיָה מִצְחִי רָתוּק אֶל הַחַלּוֹן.

הַהֲוָיָה תִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי חֻלִּין.

עַל שֻׁלְחָנֵנוּ יַעֲלוּ פֵּרוֹת

וְלֹא גְבִישִׁים וַאֲבָנִים יָפוֹת.

פָּנַיִךְ לֹא יִהְיוּ יָרֵחַ

וְלַיְלָה־לַיְלָה לֹא תָּצוּפִי כִּטְבוּעָה

עַל פְּנֵי הַמַּיִם הַשְּׁחוֹרִים בַּחֲלוֹמִי.

הַזְּמַן עַל אֶלֶף מִקְצָבָיו הַמִּצְטַלְּבִים

יִהְיֶה בֶּן־בַּיִת וְיָדִיד.

כַּפּוֹת יָדֵינוּ יִתְאַחוּ

כְּחֶבֶל מְשֻׁזָּר בְּחוּט שֶׁל אשֶׁר־יְלָדִים.

וְעַל הַדֶּשֶׁא – מִשְׁכָּן לַנְּחָשִׁים –

לֹא יַעֲלוּ פִּרְחֵי אַלְמֹג וָמֶשִׁי

כִּי אִם רִקְמָה פְּשׁוּטָה כְּמוֹ עַל מִטְפַּחְתֵּךְ

אֲשֶׁר הֵבֵאתִי לָךְ מִן הַיָּרִיד.