הַדּוֹדָה מִרְיָם וְהַדּוֹד יְרֹחָם אָהֲבוּ

כְּמוֹ זוּג יוֹנִים מִצַּלַּחַת אַחַת

אָכְלוּ בַּאֲרוּחַת שַׁבָּת מִצַּלַּחַת

אַחַת. הַדּוֹד יְרֹחָם דָּאַג כָּל

כָּךְ לַדּוֹדָה מִרְיָם, אַל תֵּצְאִי בְּשֶׁמֶשׁ

לוֹהֶטֶת, בַּחוּץ קֹר

אֵימִים, הוּא קָנָה וְקָנָה

וְקָנָה מִכָּל טוּב, נַעֲלַיִם וַאֲפִלּוּ לִבְנֵי

נָשִׁים. הַדּוֹדָה מִרְיָם עָבְתָה וְעָבְתָה

וְעָבְתָה, בַּסֵּתֶר זָלְלָה מַמְתַּקִּים

וְשָׁתְקָה וְשַָׁתְקָה, וְהַדּוֹד יְרֹחָם

הָרַחֲמָן מִכָּל בְּעָלִים הִרְעִים

בְּקוֹלוֹ מָלֵא חֲדָרִים, הִיא פָּשׁוּט לֹא

יוֹדַעַת לְדַבֵּר עִם בְּנֵי

אָדָם. בַּמִּטְבָּח, לִפְעָמִים

רְחוֹקוֹת, שָׁמַעְתִּי אוֹתָהּ יוֹרֶקֶת,

לַעֲזָאזֵל, בִּשְׂפָתַיִם חֲשׁוּקוֹת, וְלֹא

הֵבַנְתִּי אֵיךְ אִשָּׁה שְׁקֵטָה מַמָּשׁ יוֹנָה מַטְעִינָה מִלָּה אַחַת בְּכָל

כָּךְ הַרְבֵּה שִׂנְאָה מְשַׁנֶּנֶת הֲבָרָה

הֲבָרָה. הוּא נָהַג אֶת בֵּיתוֹ בְּיָד

רָמָה, כְּשֶׁסָּגְרוּ אַחֲרֶיהָ אֶת הַשַּׁעַר, דִּבְּרָה

וְדִבְּרָה וְדִבְּרָה עַד

שֶׁפָּרְחָה –

וְהָיוּ לָהֶם בָּנִים