אִם חַיֵינוּ בַבּוּאָה לְהֶגְיוֹנֵי־לֵבָב –

מַה כִּי נֶעֱגַם וְנִסְפֹּק כָּף?

מִמֵּיטַב־יֵינות אֶשְׁתֶּה־אֶשְׁכַּר וּבְנִים־לֹא־נִים

אֶשְׁכַּב שִׁכּוֹר בְּצֵל־הָעַמּוּדִים.

אֶפְקְחָה בַלָּט עֵינַי וּמִשְּׁנָתִי אֵעוֹר,

בְּמִקְלְעות־צִיצִים תָּרֹן צִפּוֹר.

אֶשְׁאֲלָה: אִמְרִי, בַּת־רָנֶן, מַה לְעֵת כָּזֹאת?

וַתַּעַן לִי: אָבִיב מַרְנִין פִּיוֹת.

נִזְדַּעֲזַעְתִּי וְעֵינִי־עֵינִי יוֹרְדָה דִמְעָה,

כּוֹסוֹתַי אֶמְזֹג, שְׂפָתִי גוֹמְעָה.

אֲזַמֵּר כָּל עוֹד הַסַּהַר בִּתְכֶלְתּוֹ יָאִיר,

אֶשְׁכַּח סַהַר, לִי־טַי־פֶּה וָשִׁיר.