לשובתי־הרעב במצוּדת עכּוֹ

מִנַּפְשׁוֹתֵינוּ מְנַעְתֶּם אוֹר

שֶׁל יוֹם, יָרֵחַ וְכוֹכָב –

אַךְ אוֹר הַחֹפֶשׁ בִּפְנִים יִנְהוֹר

לְפַזֵּר מַחֲשָׁךְ וְעָב.

כְּבֵדוֹת, עָבוֹת אַבְנֵי הַקִּיר,

אַךְ כַּקֶּרַח כָּל כֹּחָן יֻגַּר

בִּפְנֵי שֶׁמֶשׁ־צְדָקָה תָּאִיר

לַאֲסִירֵי חֹק־עָוֶל מָר.

תַּחַת לֶחֶם מַכְאוֹב נֹאכַל,

זֶה מַשְׁקֵנוּ – דִּמְעָה נִשְׁתֶּה.

רְאֵה! נִבְלַע אֵלֶּה וְנִגְדַּל,

וְכַשִּׁרְיוֹן עֹז נַעֲטֶה.

כִּי צַעַר־אִישׁ – גַּרְזֶן חָזָק,

וְשֹׁד־לְאֹם – כַּשִּׁיל מוּרָם,

לְעַרְעֵר סַלְעֵי חוֹמוֹת־עֲנָק

וְלַהֲרֹס מִבְצְרֵי־אָשָׁם!

אדר, תרצ"ה