ואם במלחמות אללה נפלתם או מתם, סלוח יסלח לכם אללה, וסליחת אלהים ורחמיו טובו מאוסף שלל (קוראן, סורה שניה, פסוק 156).
אַשְׁרֵי הַנִּסְפָּחִים לַדֶּגֶל
הַשָּׁב מִנִּצָּחוֹן אַחֲרוֹן,
מִקְּרָב מַכְרִיעַ – שֶׂה וָעֵגֶל
יַרְבֶּה בְּעֶדְרוֹ, וְשַׂהֲרוֹן
שֶׁל כֶּסֶף הַמִּקְשָׁה בְּשַׁרְשֶׁרֶת
יִשָּׂא לְשֵׁגְלָתוֹ, לָהּ שַׁי;
אַשְׁרֵי יִנְהַג שְׁבוּיָה נִבְחֶרֶת
אֶל יְצוּעוֹ, וּבֵין קְדוֹשַׁי
יַחֲלוֹק בָּאֳהָלִים מַלְקוֹחַ,
לִידִיד יָרִיעַ עַל שָׁלָל,
אִתּוֹ יִצְחַק וּבְצֵל יַבְרוֹחַ
בָּא לְפַשֵׁט עֲלֵי חָלָל;
יָטוּס, שִׁכּוֹר-דָּמִים יַצְרִיחַ
עַל סוּס צוֹנֵף אוֹ עַל גָּמָל,
כַּפּוֹ הָעֲיֵפָה יָדִיחַ,
כִּי לֹא רֻחַם, כִּי לֹא חָמָל;
וְלִקְרָאתוֹ יֵצְאוּ מַחֲנַיִם
מְחוֹלְלוֹת אֶל קוֹל תֻּפִּים,
וּלְדוֹר וָדוֹר יְסַפְּרוּ שָׁמַיִם
הִי עֲבָדָיו הַחֲרוּפִים.
*
אֲבָל אַשְׁרָיו וְאַשְׁרֵי הַגֶּבֶר
בְּחִיר פָּרָשָׁיו שֶׁל הַנָּבִיא,
שֶׁעַל שְׂדֵה-קְרָב מָצָא לוֹ קֶבֶר,
יִכְרַע כִּכְרוֹעַ גּוּר-לָבִיא;
אַשְׁרֵי נוֹפֵל בִּגְדוּד הָאֶלֶף
הָרִאשׁוֹנִים בְּיוֹם הֶרֶג-רָב
עַד שֶׁדִּגְלוֹ נָקִי מִסֶּלֶף
אַף נְקִיִּים יוֹרְדֵי הַקְּרָב;
עַד לֹא הָיְתָה סְחוֹרָה עוֹבֶרֶת
מִיָּד לְיָד דַּת-אֲמִתּוֹ;
וְשַׁדָּ"רִים מֵרְחוֹב-סַרְסֶרֶת
מוֹצְאִים בָּהּ אִישׁ אִישׁ בַּג פִּתּוֹ:
וּבְטֶרֶם תִּקְוָתוֹ הָיָתָה,
עַד לֹא נִקְרַם חֲצִי-חֲלוֹם,
וְתַגָּרִים פּוֹשְׁטִים (כְּבָר עָתָּה!)
כִּפְשֹׁט גַנָּב עַל יַהֲלֹם,
צָרוּעַ-זָב שָׁטוּף בַּבֶּצַע,
טוֹרֵף דּוֹמֶה לִבְנֵי-עוֹרֵב;
הַשָּׂשׂ עַל נְבֵלָה וָפֶצַע,
צוֹפֶה, מַמְתִּין, רוֹגֵל, אוֹרֵב.
טוֹב לוֹ! מַה טּוֹב! יִשְׁכַּב אִלֵּם,
יִשְׁכַּב חֵרֵשׁ. מוֹרוֹ-רַבּוֹ
יִסְחַר, יִמְכֹּר אֶת הוּא שִׁלֵּם
בִּדְמֵי לִבּוֹ וּבְרַק חַרְבּוֹ…
פתח-תקוה 1934