הקדשה 🔗
סלח לילד – שגעונותיו
ולנער – כל סערותיו;
כי דמי הילד צביונים
והנער – אש־עלומים.
משל המוני
לדבורה בן־יהודה
זו אמי הגדולה
הראשונה לעבריות אחר החורבן,
זו אמי הלבנה
שנתנה לי אש ויצקה בי חלום,
שעשתני גאה והורתני עתיד,
שחיתה בדמעות וצחקה במותה:
בטוחה בעמה ובציון קבורה.