הוא
שלום יפתי, היום את שלי,
היום – אם ארצה אקחך.
אל תנסי מפני את לנוס:
“כל הדרכים סתומים לרוחך!”
היא
– לשוא, הוי! גאה, לשוא תתפאר
כי שֶלכַני היום ותקח:
אני כצפור אכניף ואמהר
לעופף מפניך רחוק.
הוא
"אם את כצפור תכניפי כנפַים
ותעופי לִמרומים רחוקים –
אני אז הנשר בגדולות צפרנים:
תפשתיך ולא הנחתיך."
היא
– אם אתה הנשר בצפרניו עבותות
ולתפשני תשתדל אתה:
אני כציד אתקשת בקשתות
וחצי יפלחוך מיד!
הוא
"אם אַת כציד בקשתות תתקשתי
וחץ לקראתי תשַלְחי
אני – עננים נפוחים לשפָתִי
וחיש ישרפֵך חשמלי."
היא
– אם אתה עננים נפוחים לשפתך
וחשמלך אם ירצני לשרף:
אני הרוח וארדוף אז אותך
עד תרעד ותהיה כך לאד.
הוא
"אם תהיי את הרוח ואת תרדפיני
ולאדים אז אותי תהפכי:
אני אז הים הגדול, ותראיני –
איך אותֵך אז אספג לתוכי."
היא
– אם אתה הים הגדול, הנורא
ואותי אם תְנס כך לספג:
אני השמש בלשונות־תבערה
וברגע אחד הוי תיבש!
הוא
"אם את השמש בקרניו בוערים
וליַבש אותי אם הרהבת:
אני אלהים במרומי ההרים
אחריבֵך עד יסוד יסודך.
היא
אם אתה אלהים בהרים הרמים
ושמשי אם תרצה להחריב;
אני אלילה, אלילת־קדומים
תאהבני – ואויה אז לך!…