אמרתי לה: הלב בוער
הלב נמק מאהבה.
השיבה לי: הים סוער,
הים בוכה מדאבה.
לבי כל־כך שבור מאהבה אמללה
ואני כל־כך אמלל מאהבה שבורה.
זה ימים על ימים שנפשי אכולה
ותקותי בלבה קבורה.
בארתי לה: אם ככה את
אני חולה ולא אריב.
החזירה לי: סנונית אחת
לא תאַפְשֵר את האביב.
אני כל־כך אמלל מאהבה שבורה
ולבי כל־כך שבור מאהבה אמללה.
הורג אני שנים אף שנים בגבורה
ותקותי חוזרה בקללה.