מֶה עָצוּב בְּעוֹלָמֵנוּ שְׂבַע הָרֹגֶז וְהַקֶּצֶף!

לְפָחוֹת, אַחִים, נַמְתִּיקָה בְּמָשָׁל אֶת מַר הָעֶצֶב.

יוֹם אֶחָד הִתְחִיל בְּמֶרֶץ פַּטִּישׁוֹ שֶׁל הַנַּפָּח

לְהַכּוֹת מְטִיל־מַתֶּכֶת, שֶׁתַּחְתָּיו הָיָה מֻנָּח.

הוּא בִּקֵּשׁ, עַל פִּי “הֶקֵּשׁ”, לְהוֹכִיחַ לוֹ לַגֹּלֶם

כִּי צָרִיךְ בְּאַהֲבָה לְקַבֵּל אֲפִילוּ הֹלֶם

וְאָסוּר, עַל פִּי הַשֵּׂכֶל, בַּמַּכֶּה לִתְלוֹת אַשְׁמָה:

“שְׁמַע!” –

אוֹמֵר הוּא:"מָה הָרֹגֶז? וְכִי זוֹ מַכָּה לִשְׁמָהּ?

חֵרוּפֶיךָ – שְׁטוּת וָטֶפֶשׁ!

כְּלוּם אַכֶּה מֵרֹעַ־נֶפֶשׁ?

מַה וּמִי אֲנִי, אָחִי?

כְּלִי־שָׁרֵת לְנַפָּחִי!

אַךְ גַּם הוּא – לֹא זֵד, חָלִילָה.

גַּם עָלָיו אַל תַּעֲלִילָה!

הַאֲמֵן לִי, הַאֲמֵן:

רַחְמָנוּת עַל הַמִּסְכֵּן!

הוּא רָצוּץ, עָיֵף, יָגֵע מִסַּדָּן וּמִמַּפּוּחַ,

וְאַדִּיר חֶפְצוֹ לָנוּחַ –

אֶלָּא אֵין לוֹ הַבְּרֵרָה:

הִנֵּה שָׁם, בַּחוּץ, עוֹמֶדֶת עֲגָלָה אַחַת שְׁבוּרָה.

הֲרֵי הִיא אוֹתוֹ דוֹחֶקֶת: לְתִקּוּן הִיא מִזְדַּקֶּקֶת.

בְּרַם, חֲשׁוֹב־נָא קְצָת בְּשֶׁקֶט – וְגַם הִיא תֵּצֵא צַדֶּקֶת.

כְּלוּם נוֹסַעַת לִרְצוֹנָהּ הִיא? הִיא נִגְרֶרֶת בְּלִי־מֵשִׂים

לַאֲשֶׁר בְּשֶׁטֶף־דַּהַר יִמְשְׁכוּהָ הַסּוּסִים.

וְלַסּוּס – זֶה קַל וָנוֹחַ

לְסָחְבָהּ עַד כְּלוֹת הַכֹּחַ?

אֶלָּא מַאי? יֶשְׁנוֹ הַשּׁוֹט:

הוּא דוֹפֵק עָלָיו קָשׁוֹת.

וְהַשּׁוֹט? גַּם הוּא רַק עֶבֶד – וְאֶת פִּי מוֹשְׁלוֹ לֹא יֶמֶר –

וְעֶגְלוֹן? אַף הוּא רַק שֵׁבֶט… זֶה מַעְגָּל שֶׁאֵין לוֹ גֶמֶר…

נוּ, הֵבַנְתָּ אֶת הַכֹּל?

לְהָבִין – מַשְׁמַע: לִמְחוֹל.

מַה תִּזְעַק, אֵפוֹא, עֲדַיִן?"

– “קַיִן!” –

פֶּתַע הִתְגָּעֵשׁ

הַבַּרְזֶל יוֹרֵק־הָאֵשׁ:

"נִשְׁתַּנּוּ שִׁיטוֹת הָרֶשַׁע: גַּם פַּטִּישׁ נָאֶה דוֹרֵשׁ!

הוּא מַכֶּה – וְהוּא גַם רֵע:

עָץ עֵצוֹת לִי, מְשַׁכְנֵעַ…

מַה יָּעַצְתָּ? שֶׁאַחְרִישׁ

בֵּין סַדָּן וּבֵין פַּטִּישׁ?

שֶׁאֻכֶּה וְלֹא אֶרְגַּֽז עוֹד?

שְׁמוֹר לְךָ עֵצָֽה זֹאת!

עַז הַכְּאֵב וְרַב הַסֵּבֶל – וְכָל עוֹד אֲנִי סוֹבֵל

בְּלִי חִטּוּט וְחֵקֶר־הֶבֶל אֲשַׁוַּע וַאֲקַלֵּל!"