– "הוֹי, מָתַי יָבוֹא, סוֹף־סוֹף, רָקָב

בְּעַצְמוֹת רֶבּ פַיְטְל הָרַכָּב –

וְיִקַּח הַשֵּׁד מִשַּׁחַת

אֶת שְׁנֵיכֶם גַּם־יַחַד?"

כָּך לַשּׁוֹט, הַדָּשׁ בְּלִי חוּס,

סָח הַסּוּס:

"אִי, בּוּשָׁה לְךָ, חֶרְפָּה לְךָ וָבוּז!

מַה תַּכֵּנִי עַל־לֹא־פֶּשַׁע?

הֲסָבוּר אַתָּה, בֶּן־רֶשַׁע,

שֶׁסְּחִיבַת הָעֲגָלָה –

עֲבוֹדָה כָּל־כָּךְ קַלָּה?

וְאֶת זֹאת, נָבָל, שָׁכַחְתָּ, שֶׁדְּרוּשָׁה לִי אֲכִילָה?

לֹא קִבַּלְתִּי אַף שִׁבֹּלֶת –

רַק מַכּוֹת בִּמְקוֹם מַכֹּלֶת!

אַךְ דַּבֵּר אֶל שׁוֹט שׁוֹטֶה לְלֹא מֹח בַּגֻּלְגֹּלֶת…

לוּ סָפַגְתָּ, שׁוֹט נִבְזֶה,

מִכִּבּוּד־חִבּוּט כָּזֶה

רַק אֶחָד מֵאֶלֶף –

לֹא הָיָה לְךָ עוֹד חֵשֶׁק לְהַרְבּוֹת בְּצֶלֶף.

מַֽה זֶּה? שׁוּב? חֲדַל בִּן־רֶגַע – אוֹ אַזְעִיק אֶת הַבְּרִיּוֹת!"

– “שְׁתוֹק, הֶדְיוֹט!” –

עָנָה הַשּׁוֹט

בִּצְלִיפַת־לָשׁוֹן צוֹרֶבֶת:

"שְׁמַע, אַגִּיד לְךָ בְּסוֹד:

לֹא עַל זֶה דִינְךָ לְחֶבֶט

שְֶׁאֵינְךָ מֵיטִיב לִסְחוֹב

עֲגָלָה בָּרְחוֹב;

אַךְ רָאוּי אַתָּה לְשֵׁבֶט

כִּי נָתַתָּ, רֹאשׁ־בְּהֵמָה,

צַוָּארְךָ בְּעֹל־רִתְמָה!"