רַעַשׁ־גַּעַשׁ בַּבִּצֹּנֶת! מֶרְקָחָה, קִרְקוּר!

צְפַרְדְּעִים הִכְרִיזוּ מֶרֶד נֶגֶד הֶעָגוּר.

“קְוַק!” – קוֹרְאוֹת הָאַמִּיצוֹת:

"הָבוּ דְּרוֹר לְעַם־בִּצּוֹת!

קֵץ לָרֶשַׁע! עַד מָתַי? הֲמוֹנִים הַזֵּד בּוֹלֵעַ –

וְגַם פִּינוּ לֹא נִפְצֶה? כְּלוּם הֶפְקֵר הָיְתָה צְפַרְדֵּעַ?

לֹא! דַּיֵּנוּ! לֹא נִסְבּֽוֹל עוֹד! וְסִסְמַת הַמַּאֲבָק:

זְכוּת־קִרְקוּר בִּלְתִּי־מֻגְבֶּלֶת וּשְׁמִירָה עַל סְטַטוּס־קְוַק!

יְכֻנַּס־נָא כָּל שָׁבוּעַ קְוַכִּנּוּס לְשֵם קְוִכּוּחַ!

תְּדַבֵּר בּוֹ כָּל צְפַרְדֵּעַ, שֶׁתִּצְלַח עָלֶיהָ רוּחַ!

בְּקוֹל רָם נֵצֵא לִנְאוֹם –

וְדַוְקָה לְאוֹר הַיּוֹם!

וְעִם זֹאת – סִסְמָה אַחֶרֶת:

"הָבוּ פֶּרַח! הָבוּ וֶרֶד!

לָמָּה אָנוּ מִתְנַוְּנִים בְּיָוֵן וָרֶפֶשׁ?

הָבוּ לָנוּ שׁוֹשַׁנִּים לְעִנּוּג הַנֶּפֶשׁ!"

(מַה לָּזֹאת וְלַצְפַרְדֵּעַ? לִכְאוֹרָה, זֶה סוֹד טָמִיר –

אַךְ פִּשְׁרוֹ אֲנִי יוֹדֵעַ: הָאָשֶׁם הוּא הַזָּמִיר!

מֵחֻרְשָׁה סְמוּכָה מֵעִיר הוּא בְּשִׁירָיו הַמַּחְטִיאִים

חֲלוֹמוֹת־תַּעְתּוּעִים –

עַל דָּבָר־שֶׁאֵין־לוֹ־שַׁחַר, שֶׁלֹּא קָם וְלֹא נִבְרָא –

גַּם בְּלֵב אוֹתָהּ חֶבְרָה

חֲלָקָה־לַחָה־קָרָה).

וְהֵחֵלָּה בַּבִּצָּה מִלְחָמָה לְשֵׁם שָׁמַיִם.

וְכִי מָה אַתֶּם סְבוּרִים? הֶעָגוּר מִלֵּא פִּיו מַיִם?

הוּא מִלֵּא בִּצָּה דָמִים.

אַךְ עָבְרוּ כַּמָּה יָמִים,

וְנִצֵּחַ… עַם־צְפַרְדֵּעַ!

קֶרֶן־רֶשַׁע הוּא גִדֵּע!

מַזָּל־טוֹב! שִׂמְחָה, מָחוֹל:

הֶעָגוּר וִתֵּר בַּכֹּל!

מַה נִּשְׁאַר עוֹד לַעֲשׂוֹת? לְבַצֵּעַ בֶּדֶק־בַּיִץ

וְלָתֵת בִּצּוּי חָדָשׁ לַבִּצָּה בִּימוֹת הַקַּיִץ!

לְהַרְחִיק אֶת הַיְרֹקֶת, הַיָּוֵן וְהָעִפּוּשׁ.

זוֹהִי מְלֶאכֶת, הַמַּצְרֶכֶת בְּקִיאוּת, חָכְמָה וָחוּשׁ.

יֵשׁ לִבְחוֹר מֻמְחִים בְּנֵי־סַֽמְכָא:

הֻתְקְנוּ אֵפוֹא לְ“עַֽמְּךָ”

קַלְפִּיּוֹת בְּאֶרֶץ־קְוַק,

בְּלִי הַחְסִיר כָּל פְּרָט וְתָג:

וִכּוּחִים וְסִכְסוּכִים (עַם־בִּצָּה – מָלֵא אַמְבִּֽיצְיָה!):

סְעֻדּוֹת, דְּרָשׁוֹת, סִיעוֹת, מִלְחָמָה בְּאוֹפּוֹזִיצְיָה…

לַיְלָה־לַיְלָה הִתְקְוַכְּחוּ,

בָּחֲרוּ וְהִתְנַגְּחוּ –

אַךְ, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, הִשְׁלִימוּ: נִבְחֲרוּ, סוֹף־סוֹף, שְׁלשָׁה.

שְׁלשֶׁת אֵלֶּה לֹא יַכְלִימוּ אֶת בִּיצַנְץ הַחֲדָשָׁה:

מַר תֻּכִּי (הוּא “צִפּוֹרְדֵעַ”, מְדַבֵּר שִׁבְעִים לָשׁוֹן

וְנֶחְשָׁב בְּעַם־צְפַרְדֵּעַ הַבַּרְסֶמֶךְ הָרִאשׁוֹן);

וְחָסִיד יְרֵא־שָׁמַיִם, שְׁחוֹר־כְּנָפַיִם, מַר קְרָא־קְרָאךְ,

הַמּוֹצִיא תָּמִיד מִפִּיהוּ נְבוּאוֹת־עוּרְבָא־פָּרַח;

וְאַחְרוֹן־אַחְרוֹן יָקָר,

וְהִנֵּהוּ הָעִקָּר –

עוֹף חָכָם בְּשֵׁם נַקָּר

(בַּעַל רוּחַ מִתְקַדֶּמֶת:

לוֹ – מִצְנֶפֶת אֲדַמְדֶּמֶת!)

וְהוֹאִיל וְהֵם הִקְדִּישׁוּ לַבִּצָּה אֶת חָכְמָתָם,

חוֹבָתוֹ שֶׁל הַצִּבּוּר הִיא לְסַפֵּק פַּרְנָסָתָם.

פֶּה אֶחָד עַל כָּךְ הֶחְלִיטוּ. הֶעָגוּר גַּם הוּא חָתַם.

בְּשָׁעָה טוֹבָה, מֻצְלַחַת

נִתְכַּנְּסוּ מֻמְחֵינוּ יַחַד

וְנִגְּשׁוּ לַפְּעֻלָּה –

אֲכִילָה!

וּמִפְעַל הַבִּצָּרוֹֽן מָה? נִשְׁתַּכֵּחַ, בִּמְחִילָה.

הַתַּקְצִיב־שֶׁל־הוֹצָאוֹת הִתְנַפַּח כִּמְעַט כִּפְלַיִם:

נִתּוֹסְפוּ פִּיּוֹת בֵּינְתַיִם

לִזְלִילָה וְלִלְגִימָה –

וְחַיֵּי־בִּצָּה עֲדַיִן לֹא שֻׁפְּרוּ כִּמְלוֹא־נִימָה!