יוֹם אֶחָד נִרְדַּם בַּמַּעַר מַר שַׁחְדַּאי בֶּן־שַׁחְדּוּדַאי

(זֶהוּ דֹּב, שׁוֹפֵט־הַיַּעַר – לֹא צַדִּיק גָּדוֹל מִדַּי).

וּפִתְאֹם, מִתּוֹך שֵׁנָה, הוּא סוֹפֵק כַּפָּיו בְּצַעַר:

הוּא רוֹאֶה בַּחֲלוֹמוֹ, כִּי לְעִיר הָפַך הַיַּעַר.

בְּיוֹם ו' הוֹלְכוֹת הַבַּיְתָה הַחַיּוֹת מִבֵּית־מֶרְחָץ –

כָּל יְצוּר חָסוּד כְּתַיִשׁ, מְסֹרָק וּמְגֹהָץ…

מַה קָּרָה? עוֹלָם הָפוּךְ הוּא? חִיל־אֵימָה אוֹתוֹ אוֹחֵז:

לֵךְ עַכְשָׁיו וְהִתְפַּרְנֵס!

אִם פּוֹשְׁעִים, חָלִילָה, אַיִן –

פַּרְנָסַת־שׁוֹפֵט מִנַּיִן?

מַה יָּדִין וּמַה יִּשְׁפּוֹט?

מַעֲשִׂים טוֹבִים? מִצְווֹת?

הַסִּיּוּט כָּבֵד מִנְּשׂוֹא. וּפוֹרֵץ הַדֹּב בְּנַהַם,

עַד שֶׁגַּם בִּכְפָר שְׁבִיעִי רוֹעֲדִים בְּנֵי־צֹאן מֵרַעַם.

בִּמְרוּצָה בָּאִים בְּנֵי־יַעַר, יְדִידָיו וַחֲבֵרָיו,

מְעִירִים אֶת גִבּוֹרֵנוּ מִשְּׁנָתוֹ בְּקשִׁי רַב –

וְגַם גִּימֶל רְקִיקוֹת רוֹקְקִים עַל מֶצַח־דֻּֽבָּא

(זוֹ סְגֻלָּה נֶאֱמָנָה: מַזִּיקִין לֹא יַעַמְדוּֽ בָּהּ).

מִתְעוֹרֵר הוּא. מְסַפֵּר הוּא, מַה סִּיּוּט עָלָיו קָפַץ –

וְכֻלָּם רוֹאִים בְּעַיִן, שֶׁאוֹחֵז אוֹתוֹ שָׁבָץ.

– “אֱלֹהִים עִמְּךָ! אֱמַץ־נָא! פַּחַד־שָׁוְא הוּא, יְדִידִי!” –

הַשּׁוּעָל אוֹתוֹ מַרְגִּיעַ: "קַבָּלָה הִיא בְּיָדִי:

אִם יִהְיֶה רוֹעֶה לְעֵדֶר – לֹא יֶחְסַר הוּא גַם כְּלָבִים!

אִם יִהְיֶה שׁוֹפֵט בָּאָרֶץ – יִמָּצְאוּ־לוֹ חַיָבִים!"