הַאֲזִינוּ לַמַּקֵּל:

זֶה נוֹאֵם בְּחֶסֶד־אֵל!

בּחַיַּי, לֹא קָם כָּמוֹהוּ מַרְבִּיצַן מוּסַר־הַשְׂכֵּל!

לַפָּרָה מַטִּיף הוּא פֶּרֶק: "יֵשׁ לָתֵת! לָתֵת! לָתֵת!

תְּנִי חָלָב, אֲנִי אוֹמֵר לָךְ! לֹא לָתֵת – הֲרֵי זֶה חֵטְא!

“וְנָתְנוּ” כָּתוּב בַּסֵּפֶר. מַה יֵּצֵא, אִמְרִי, פָּרָה,

אִם נִקְרָא אֶת זֹאת לְהֶפֶךְ? “וּנתְנָוְ” בַּחֲזָרָה!

הֲבִינוֹת, מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת?

נְתִינָה תָּמִיד חוֹזֶרֶת.

לֹא, בְּהֵמָה, לֹא הֲבִינוֹת! אֲבָאֵר לָךְ זֹאת אַחֶרֶת:

אִם תִּתְּנִי מַתְּנַת־עָטִין –

תְּקַבְּלִי מִסְפּוֹא מֵזִין;

אִם תִּתְּנִי מַתְּנַת־קַרְנַיִם –

תִּסְפְּגִי מָנָה אַפַּיִם!

זֶהוּ שֹׁרֶשׁ הַחִנּוּךְ.

תְּנִי, אִם־כֵּן, שֶׁיַּחְלְבוּךְ!

עֵץ יִבּוֹל, יִקְמוֹל הָאָחוּ –

אַךְ מִצְווֹת לָעַד יִפְרָחוּ.

מַעֲשִׂים טוֹבִים וָנֶפֶשׁ – זוּג כְּעַיִן וְגַבָּה

גַּם בָּזֶה וְגַם בַּבָּא:

אַל תִּהְיִי, אֵפוֹא, כְּגֹלֶם – תְּנִי חָלָב בְּרֹב־חִבָּה!

עוֹד מְעַט תַּגִּיעַ הֵנָּה

עִם הַדְּלִי הַגְּבֶרֶת קְרֵיְנָה…

מָה עִקַּמְתְּ פִּתְאֹם חָטְמֵךְ? אַתְּ בְּרֹגֶז? אַתְּ זוֹעֶפֶת,

כִּי בְּעֵת שֶׁיַּחְלְבוּךְ, אֶת עֶגְלֵךְ כּוֹלְאִים בָּרֶפֶת?

וְאוּלַי גַם תִּבְעֲטִי?

לֹא כְּדַאי, חֲבִיבָתִי!

עֹנֶשׁ מַר צָפוּי בַּתֹּפֶת עַל גִּלּוּי זְדוֹנִי שֶׁל כֹּחַ:

כִּי אָסוּר, אֲנִי אוֹמֵר לָךְ, לְַהַכּות, לִבְעוֹט, לִנְגּוֹחַ!

וְעַל־כֵּן, הַנְעִימִי־לֶכֶת! אַל רָגוֹז וְאַל בָּעוֹט!

הַצַּדֶּקֶת מְבָרֶכֶת עַל רָעוֹת כְּעַל טוֹבוֹת!

אֶת הַכֹּל קַבְּלִי בְּנַחַת וְאִמְרִי־נָא “אֵין דָּבָר!”

וַאֲפִילוּ כְּבָר מֻנַּחַת הַסַּכִּין עַל הַצַּוָּאר".

כָּךְ מַסְבִּיר לְפָרָתֵנוּ רַבִּי־חוּטְרָא־הַמַּטִּיף

אֶת חוֹבַת דַּרְכֵי־הַנֹּעַם – וּ …מַצְלִיף, מַצְלִיף, מַצְלִיף.