צִדְקוּתָהּ שֶׁל “דּוֹדָה פְרוּמָה” –

לֹא יֶחְסַר בָּהּ כָּל־מְאוּמָה.

אֵין בֵּין כָּל הַחֲתוּלוֹת לַמְדָנִית גְּדוֹלָה מִמֶּנָּה:

הִיא יוֹדַעַת בְּעַל־פֶּה כָּל הַ“צְאֶינָה וּרְאֶינָה”.

כָּל חֶפְצָהּ – לְשֵׁם שָׁמַיִם. גַּם מַרְאֶהָ מְסֻדָּר:

לְעֵינֶיהָ מִשְׁקָפַיִם, לְרֹאשָׁה חָבוּשׁ סוּדָר.

כַּשְׁרוּתָהּ הַנֶּאֱמֶנֶת לֹא תַּתִּיר לָהּ, כַּמּוּבָן,

אַף לִטְעוֹם מִן הַשַּׁמֶּנֶת – אִם אָכְלָה כְּבָר קֻרְקְבָן.

בְּהַגִּיעַ חַג־הַפֶּסַח, הִיא, מֵרֹב יִרְאַת־שָׁמַיִם,

מִתְהַלֶּכֶת בְּגַרְבַּיִם –

מֵחֲשָׁשׁ “חָמֵץ”:

שֶׁמָּא יֵשׁ פֵּרוּר־שֶׁל־לֶחֶם עַל רִצְפַּת הָעֵץ?

גַּם מוּסָר מַטֶּפֶת פְרוּמָה: פֶּה מֵפִיק מַרְגָּלִיּוֹת!

וּפְסוּקִים עָפִים מִפִּיהָ כְּפוֹלִים וְקִטְנִיּוֹת:

"יֵצֶר רַע – מָתוֹק כְּנֹפֶת,

אַךְ סוֹפוֹ הוּא מַר כַּתֹּפֶת!"

– "רְצוֹנְךָ לְהִתְלַכְלֵךְ?

אֶל קְדֵרַת־הַשֹּׁמֶן לֵךְ!"

– רוּחַ־שְׁטוּת בְּךָ נִכְנֶסֶת?

רוּץ מַהֵר לְבִית־הַכְּנֶסֶת!"

– "יֵצֶר רַע לְךָ יִלְחַשׁ?

שְׁלַח אוֹתוֹ לְבֵית־מִדְרָשׁ!"

“לֹא תַּחְמוֹד!” – תַּטִּיף בְּלִי־הֶרֶף הַצַּדֶּקֶת בְּכָל יוֹם:

“לֹא תִּטּוֹר!” וְ"לֹא תִּקּוֹם! "

בְּקִצּוּר, לָהּ מֹחַ־גֶּבֶר. כְּבָר אָמַר הָרַב, רַב חַיִּים’ל:

רַשָּׁאִית הִיא לַחֲבוֹשׁ לֹא מִטְפַּחַת, אֶלָּא “שְׁטְרַיְמְל”.

וְהִנֵּה יוֹשֶׁבֶת פְרוּמָה בְּשַׁבָּת אֶל סְעֻדָּה,

מִתְלַקֶּקֶת וּפוֹזֶמֶת הַ“זְּמִירוֹת” עַל פַּשְׁטִידָה.

בֵּינָתַיִם בָּא בַּר־כַּלְבָּא: "הַב־הַב־הָבִי לִי לִטְעוֹם…

זֹאת הָעֶצֶם…"

מַה פִּתְאׂם?

מָה עִנְיַן “חַמִּין” לַכֶּלֶב? כְּלוּם יוּכַל לִטְעוׂם כַּדָּת

טַעַם עׂנֶג־שֶׁל־שַׁבָּת?

וְשׁוׂאֶלֶת דּוׂדָה פְרוְּמָה:

“אֵיךְ? מִיָּד – אוׂ קְצָת תָּצוּמָה?”

– “הוׂי, מִיָד!” – הוּא מִתְחַנֵּן

וּמַצִּיג לָהּ פְּנֵי־מִסְכֵּן.

– “נוּ, אֱמוׂר זׂאת פַּעֲמַיִם!” – מְאִיצָה הִיא בָּאוׂרֵחַ –

“לׂא, אֵינִי מַאֲמִינָה: יְדִידִי, אַתָּה נוׂבֵחַ!”

בְּקִצּוּר, רוֹאֶה הַכֶּלֶב: דִּבּוּרִים לְבַטָּלָה.

מִסְתַּלֵּק הוּא, מָלֵא כַּעַס עַל רִשְׁעוּת הַחֲתוּלָה.

וְהִנֵּה לְמָחֳרָת בָּאָה פְרוּמָה אֶל הַכֶּלֶב,

שֶׁיַּשְׁאִיל לָהּ בְּטוּבוֹ קְצָת שֻׁמָּן אוֹ חֵלֶב.

– “קֹדֶם־כֹּל” – עוֹנֶה בַּר־כַּלְבָּא: "הַדָּבָר לֹא יָאֳמָן:

קַבָּלָה הִיא לִי מֵאִמָּא: חֲתוּלִים שׂוֹנְאִים שֻׁמָּן.

וְשֵׁנִית, אוֹמְרִים אֶצְלֵנוּ:

“שְׁנֵי הָרִים לֹא יִזְדַּמֵּנוּ”,

וְאוּלָם חָתוּל וָכֶלֶב נִפְגָּשִׁים, וְלֹא אַחַת…

לְיַד עֶצֶם… בְּשַׁבָּת…

מִתְלַקַּחַת דּוֹדָה פְרוּמָה וְעוֹשָׂה גַבָּהּ כַּקֶּשֶׁת.

“כֶּלֶב! כֶּלֶב מְרֻשָּׁע!” – מְיַלֶּלֶת הִיא, נִרְגֶּשֶׁת:

"כְּלוּם, חָלִילָה, לֹא תִּזְכּוֹר:

‘לֹא תִּקּוֹם, וְלֹא תִּטּוֹר’?"

– “הִסְתַּלְקִי!” – עוֹנֶה הַכֶּלֶב בִּנְבִיחַת־אִיּוּם זוֹעֶפֶת

הִסְתַּלְקִי, הַמְכַשֶּׁפֶת –

אוֹ תַּרְגִּישִׁי אֶת שִׁנַּי!"

אֲבוֹתָיו – בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ – לֹא עָמְדוּ עַל הַר־סִינַי.