כִּנְשָׁמָה עַרְטִילָאִית, הַיּוֹצֵאת לִתְעוֹת בַּחֶלֶד,

כָּך נִפְתֶּלֶת, מִתְעַקֶּלֶת, מִתַּמֶּרֶת, מִסְתַּלְסֶלֶת

שִׁפְעָתוֹ הַמְּעֻבָּה

שֶׁל עָשָׁן מֵאֲרֻבָּה

בִּמְרוֹמֵי־הַתְּכֵלֶת.

בְּדַרְכּוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם הוּא פּוֹגֵשׁ פִּתְאֹם עָנָן.

– "אֱלֹהִים עִמְּךָ! לְאָן?

שׁוֹאֲלֵהוּ הֶעָשָׁן.

"הֵן לְמַטָּה גֵיהִנֹּם! שְׁאַל אֶת פִּי, אִם לֹא יָדַעְתָּ:

אֲנִי בָּא עַכְשָׁו מִלְּמַטָּה!

שְׁמַע: הָיִיתִי שָׁם אִילָן,

עֵץ פּוֹרֵחַ, רַעֲנָן.

אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים הוֹד־יָפְיִי שִׂמֵּחַ.

לַבְּרִיּוֹת יְדִיד הָיִיתִי – עֵץ מַכְנִיס־אוֹרֵחַ:

בְּצִלִּי הַטּוֹב נָתַתִּי מַחֲסֶה בְּקַיִץ חַם

לֶעָיֵף וְלַיָּגֵעַ – וְהֶחְיֵיתִי אֶת רוּחָם.

אַךְ נִחַמְתִּי עַל הַחֶסֶד: סוֹף חָסִיד לְהֵעָנֵשׁ!

הֲתֵדַע, בַּמֶּה שִׁלְּמוּ לִי? בְּבַרְזֶל וָאֵשׁ!

אִם יָקְרוּ לְךָ חַיֶּיךָ,

אַל תֵּרֵד לְמַטָּה, אֶחָא!

בּוֹא עִמִּי! יַחְדָּו נַגִּיעַ

אֶל אוֹתָם כּוֹכְבֵי־רָקִיעַ,

נְשָׁמוֹת זַכּוֹת בְּלִי גוּף…

אֵיךְ קוֹרְצוֹת הֵן! בּוֹא, נָעוּף!"

– “לֹא! עָלַי לָרֶדֶת מַטָּה!”

– “לָמָּה? מָה הַטַּעַם?”

– “לְבָבִי מָלֵא דְמָעוֹת וּבְרָקִים וָרַעַם!”