רֶבּ כָּל־בּוֹ הוּא כֶּלֶב־שַׁעַר, כֶּלֶב אֵשׁ־וְלֶהָבָה!

לֹא אֵדַע אִם זֶה הַלַּהַט בָּא מֵרֶגֶשׁ־הַחוֹבָה:

יֵשׁ אוֹמְרִים כִּי מִן הַטֶּבַע כַּעֲסָן הוּא רֶבּ כָּל־בּוֹ,

וְלִנְעוֹץ בַּזָּר שִׁנַּיִם – זֶה אַדִּיר חֶפְצֵי־לִבּוֹ.

עַל סִבּוֹת לֹא נִתְוַכַּח:

שֶׁמָּא כָּךְ וְשֶׁמָּא כָּךְ –

אַךְ בִּקְרוֹב אֵי־מִי לַשַּׁעַר, בְּחֵמָה עָלָיו יִנְבַּח.

“הַב־הַב־הַב! גַּנָּב! גַּנָּב!” – הוּא נוֹהֵם בְּקוֹל פָּרוּעַ,

וְהָאִישׁ לֹא פַּעַם שָׁב בְּמִכְנָס קָרוּעַ.

וְהִנֵּה רוֹאֶה כָּל־בּוֹ אֶת רֶבּ נָתְקֵה הַיָּדוּעַ

(כָּאן כְּדַאי יִהְיֶה, דּוֹמַנִי, לְהַקְדִים כַּמָּה מִלִּים:

נָתְקֶה זֶה יוֹצֵא כָּל לַיְלָה מִבֵּיתוֹ… לוֹמַר תְּהִלִּים.

אֶלָּא מַאי? קָרָה לֹא פַּעַם, שֶׁבַּדֶּרֶךְ קְצָת שָׁגַג

וּבִקֵּר, בִּמְקוֹם בֵּית־כְּנֶסֶת, לוּל־עוֹפוֹת אוֹ חֶדֶר־גַּג).

“הַב!” פָּתַח כָּל־בּוֹ כַּלְבֵּנוּ: "בָּא אוֹרֵחַ חֶמֶד!

רַק לִכְבוֹד אוֹרְחִים כָּאֵלֶּה מִשְׂרָתִי קַיֶּמֶת!

הִסְתַּכְּלוּ בַּ“תַּהֲלֹכֶת”: צַעֲדֵי צַדִּיק תָּמִים!

הוֹי, בָּחוּר, אַל תִּתַּמֶּם־נָא! אֶת כָּל־בּוֹ לֹא מְרַמִּים!

אֶת הַכֹּל אֲנִי יוֹדֵעַ! נִסְתָּרוֹת לִי כְּנִגְלוֹת!

לֹא תַּשְׁלֵנִי, בֶּן־בְּלִיַּעַל, אַף בְּאֶלֶף תַּחְבּוּלוֹת!

עוֹד אֶגְמוֹל לְךָ, חַכֵּה־נָא, סַחֲבַן־תַּרְנְגוֹלוֹת!

בְוַדַּאי, תִּרְצֶה לִמְשׁוֹךְ עוֹד

אֶת לִבִּי בְּבֶצַע־שֹׁחַד?

בִּגְלֻסְקָה, בָּשָׂר אוֹ עֶצֶם רְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד?

שְׁטוּת! אוֹתִי לֹא תְּשַׁחֵד!

הִסְתַּלֵּק! וָלֹא – בִּן־רֶגַע אֲקַיֵּם בְּךָ הַ“פֶּסֶק” –

אֶעֶשְׂךָ לְגַל שֶׁל רֶסֶק!"

– “הַס, חָבֵר!” – עוֹנֶה לוֹ נָתְקֶה, בְּנָקְטוֹ תַּכְסִיס יָשָׁן

(הוּא – “מִקְטֶרֶת מְמֻקְטֶרֶת” וּמֵבִין בְּטִיב עָשָׁן):

“הִתְכַּבֵּד וּשְׂבַע־נָא נַחַת, וְיִיטַב לִשְׁנֵינוּ יַחַד” –

וְזוֹרֵק לוֹ נָתְקֶה עֶצֶם מְדֻשֶּׁנֶת, מְמֻיַּחַת…

– “הִסְתַּלֵּק!” – נוֹהֵם הַכֶּלֶב: לֹא תִּקְנֵנִי! לֹא וָלֹא!" –

וְתוֹקֵעַ

בֵּינָתַיִם

הַשִּׁנַּיִם

בִּשְׁלָלוֹ.