“לֹא־יֶחְרַץ” הֲרֵיהוּ כֶּלֶב, הַבָּקִי כַּהֲלָכָה
בְּחָכְמַת הַנְבִיחָה.
אֶלָּא מַאי? אֵינוֹ נַבְחָן כָּכָה־סְתָם, לְשֵׁם שָׁמַיִם:
אִם נוֹתְנִים לוֹ “מַעֲשֵׂר”, מְמַלֵּא הוּא פִּיהוּ מַיִם.
כְּלָל גָּדוֹל אֶחָד שִׁנֶּן־לוֹ “לֹא יֶחְרַץ” הַמְפֻקָּח:
“לְעוֹלָם תִּקַּח!”
(“לְעוֹלָם” – פֵּרוּשׁ שֶׁל רַשִׁ"י: “קַח – וּדְרוֹשׁ גַּם אַחַר־כָּךְ!”)
הָעִקָּר, חָבֵר, הַשְׂכִּילָה:
אַל תִּהְיֶה טִפֵּשׁ, חָלִילָה!
“עֵת לַחְשׁוֹת” – אָמַר קֹהֶלֶת. שִׂים אֶל לֵב וּלְמַד מוּסָר:
לִפְעָמִים הַנֶּבַח – עֶצֶם, הַשְּׁתִיקָה – בָּשָׂר.
(מַה תֹּאמְרוּ? אַךְ זֶהוּ כֶּלֶב!
מְתַבֵּל פְּסוּקִים בְּחֵלָב!)
וְהִנֵּה בְּחשֶׁךְ־לֵיל,
גַּנָּבִים חָדְרוּ לַבַּיִת.
לֹא הִשְׁאִירוּ בּוֹ כַּזַּיִת –
וְשָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל!
לֵךְ וּתְבַע גַּנָּב בַּר־עֹקֶף
אֶל “נְתַנֶּה תֹּקֶף”!
עִם־זְרִיחָה, כְּשֶׁהַכֶּלֶב
אַךְ הֵקִיץ מִשְּׁנַת־הַשֶּׁלֶו,
בָּא מַקֵּל בִּטְעָנוֹת
וְתוֹבֵעַ לַעֲנוֹת:
"כֶּלֶב זֵד, הֵיכָן הָיִיתָ? תַּפְקִידְךָ הֲרֵי לִנְבּוֹחַ,
לְהַזְעִיק, לִצְעוֹק חָמָס, לֹא לָתֵת מָנוֹחַ!"
– “מַה פִּשְׁעִי?” זוֹעֵק הַכֶּלֶב: “שׁוּב תּוֹלִים בִּי לַהֲדָ”ם?
מָה רוֹצִים, סוֹף־סוֹף, מִמֶּנִּי? וְכִי מִי אֲנִי? בִּלְעָם?
רְגָשׁוֹת נֶאֱצָלִים לִי – נֶבַח גַּס מְחַלְּלָם.
אֲסַפֵּר לְפִי הַסֵּדֶר. זֶה הָיָה אַחַר חֲצוֹת.
נִפְקָחוֹת עֵינַי לְפֶתַע – וְרוֹאוֹת מַה שֶּׁרוֹאוֹת…
‘הָעִנְיָן אוֹמֵר דָּרְשֵׁנִי’ – מְלַחֵשׁ לִי קוֹל־בִּינָה:
לַיְלָה זֶה – לֹא לַיְלָה סְתָם הוּא:
צֵא וּקְרָא “מַה נִּשְׁתַּנָּה”!
שׁוּר: חוֹטְפִים, עוֹטְפִים, אוֹרְזִים,
נֶחְפָּזִים וּמִזְדָּרְזִים
וְיוֹצְאִים מֵרֹב בַּהֶלֶת
מֵחַלּוֹן – וְלֹא מִדֶּלֶת…
וְלִבִּי אוֹמֵר לִי: שְׁתוֹק!
אֵין פֹּה שׁוּם פְּגִיעָה בַּחֹק!
כִּי בָּרוּר לְכָל בַּר־דַּעַת כַּחַמָּה בַּצָּהֳרַיִם:
אֵלֶּה הֵם נִסֵּי־מִצְרַיִם!
יְהוּדִים אוֹרְזִים כְּלֵי־דֶרֶךְ וְיוֹצְאִים לִירוּשָׁלַיִם.
וְאִם־כֵּן, אֲנִי שׁוֹאֵל:
מָה רוֹצֶה אַתָּה, מַקֵּל?
שֶׁאֶנְבַּח עַל הַמָּשִׁיחַ? הֵן בּוּשָׁה הִיא וְחֶרְפָּה!
מִי הִנֵּנִי בְּעֵינֶיךָ? כֶּלֶב־חוּץ? שׁוֹכֵן־אַשְׁפָּה?"
טְעָנוֹת בְּרוּרוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ: כָּל סָפֵק הֵן מְסַלְּקוֹת.
אַךְ מַקְלֵנוּ לֹא הִקְשִׁיב עוֹד: הוּא הִרְבִּיץ מַלְקוֹת.