בְּחֵיקוֹ שֶׁל אֲגַמְגַּם,

קְצָת דָּלוּחַ פֹּה וָשָׁם,

שֶׁמֵּימָיו הֵם מֵי־אַפְסַיִם,

רָחֲצוּ בַּרְוָזָתַיִם.

הֵן טָבְלוּ וְהִשְׁתַּכְשֵׁכוּ – וְעִם זֹאת, הֶחָרוּצוֹת,

בַּמַּקּוֹר נִקּוּ כְּהֹגֶן כָּל נוֹצָה מִן הַנּוֹצוֹת.

הֲרֵי בָּא הַיּוֹם אוֹרֵחַ – מֵרָחוֹק, אוֹמְרִים, מֵהֹדּוּ;

לְפָנָיו בְּדֶרֶךְ־אֶרֶץ הָעוֹפוֹת כֻּלָּם יִסְגֹּדוּ.

עוֹף־פְּלָאִים הוּא וְיַחְסָן, בַּעַל זֶפֶק וּכְרֵסֹנֶת

וְלוֹבֵשׁ “טַלִּית־קָטָן” כְּלִיל־זָהָב עַל שְׁחוֹר־כֻּתֹּנֶת;

מְדַבֵּר לָשׁוֹן מוּזֶרֶת – וְשׁוֹמְעִים רַק “עוֹלְדּוֹר־עוֹלְדּוֹר”:

בְּוַדַּאי, דִּבְרֵי־מוּסָר הֵם, שֶׁחַיָּב לִמְשׁוֹךְ בָּעֹל דּוֹר.

מִתְיַפּוֹת הַבַּרְוָזוֹת לִכְבוֹדוֹ שֶׁל הָאוֹרֵחַ,

מִתְחָרוֹת הֵן זֹאת בָּזֹאת, מִי תֵּיטִיב לְהִצְטַחְצֵחַ.

אַךְ אַחַת מֵהֶן נִקְלַעַת לְמֵי־רֶפֶשׁ, בִּמְחִילָה,

וְיוֹצֵאת הִיא מְלֻכְלֶכֶת עוֹד יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה –

אוֹי, טְבִילָה לְבַטָּלָה!

וּשְׁכֶנְתָּהּ – הֵאִיר מַזָּל לָהּ בְּמֵימֵי־הָאֲגַמְגַּם:

גַּם מִלְּמַטָּה, גַּם מִלְמַעְלָה, נְקִיָּה הִיא לְלֹא פְּגָם.

אַךְ עֵינֶיהָ לְנֶגְדָּן רְעוּתָהּ תִּרְאֶינָה:

“כַּנִּרְאֶה, לֹא נְקִיָּה גַם אֲנִי מִמֶּנָּה” –

כָּךְ חוֹשֶׁבֶת הִיא: "וַדַּאי,

לֹא רָחַצְתִּי לְמַדַּי!"

וַהֲרֵיהִי שׁוּב טוֹבֶלֶת, מִטַּהֶרֶת, מִשְׁתַּכְשֶׁכֶת…

נוּ, וּמָה הַמְלֻכְלֶכֶת?

מְרֻצָּה מֵרַחֲצָה, בְּלִבָּה הִיא מִתְבָּרֶכֶת:

"אִם שְׁכֶנְתִּי – כָּזֹאת בַּת־חֵן,

אָנֹכִי – לֹא כָּל־שֶׁכֵּן!"