בַּת־קִרְקָס צוֹעֲנִיָּה בְּשִׂמְלָה שְׁקוּפָה עַד חֶשֶׂף.

עַל רֹאשָׁהּ צַלַּחַת־כֶּסֶף –

וְצַמָּה שְׁחוֹרָה מִשְּׁחוֹר

מִתְבַּדֶּרֶת מֵאָחוֹר:

כָּךְ נִצֶּבֶת דְּמוּת הַלַּיְלָה עַל מַרְבַד שֶׁל עֵשֶׂב.

בָּא לְפֶתַע עַכָּבִישׁ –

וּבֵין אֶרֶץ לְשָׁמַיִם חוּט אָרֹךְ טוֹוֶה הוּא חִיש.

מְטַפֵּס עַל חוּט־הַפֶּלֶא גּוּף־הַלַּיְלָה הַגָּמִישׁ.

וְכָל לֵב רוֹעֵד מִפַּחַד,

פֶּן תִּפּוֹל אוֹתָהּ צַלַּחַת.

טוֹב?

אַךְ בָּאִים כְּלָבִים לָרֹב –

וְאֶת דְּמִי הָרְחוֹב פּוֹלַחַת

מַקְהֵלָה נוֹבַחַת:

– הַב! יוּטַח רֹאשָׁהּ בָּאָרֶץ! קַצְנוּ בִּלְהָטֶיהָ!

– הַב! הַשְׁלִיכוּ בָּה חָתוּל, לְנַקֵּר עֵינֶיהָ!

– תְּנוּ בְּפִיהָ עֲשָׂבִים!

– מָה רוֹצִים אַתֶּם, כְּלָבִים?

– “מָה?” – עוֹנִים הֵם יַחַד:

"שֶׁתִּפּוֹל – וְנִסְתַּכֵּל,

מַה שָּׁם יֵשׁ, לַעֲזָאזֵל,

בְּאוֹתָה צַלַּחַת!"