יְחֵפָה וַעֲרֻמָּה,

נִפְחָדָה וְנִכְלָמָה –

כְּיַלְדָּה שֶׁנֶּאֶבְקָה עִם רוֹדֵף אַכְזָר, מִפְלֶצֶת,

וְעַתָּה, סוֹף־סוֹף, נֶחְלֶצֶת

מִן הָרֶשֶׁת הַטְּמוּנָה –

כָּךְ מִתְּכוֹל אַגְמֵי־עַצֶּבֶת מְבַצְבֶּצֶת הַלְּבָנָה.

צַעֲרָהּ צוֹרֵב כָּל נֶפֶשׁ: כְּאֵבָהּ גָּדוֹל מִדַּי!

מָה אֹמַר לָכֶם? אֲפִילוּ זָע לִבּוֹ שֶׁל אַשְׁמְדַאי!

לוּט בִּשְׁחוֹר שִׁבְעָה לֵילוֹת, הוּא עוֹמֵד, שָׁעוּן עַל חֶרֶב,

לִפְנֵי שַׁעַר־גֵּיהִנֹּם – וְחוֹשֵׁב בְּלִי־הֶרֶף:

"הוֹי, כַּמָּה הִיא אֻמְלָלָה:

צַעַר, אֵבֶל – גּוֹרָלָהּ!

גַּם אֲנִי אֻמְלָל הִנֵּנִי,

כִּי כָּל חַי יְקַלְּלֵנִי…

אַךְ הֲרֵי מְנַחֲמִים

לֵב אָבֵל בְּרַחֲמִים!

לוּ גִּלִּיתִי גַם אֲנִי רַחְמָנוּת אֵי־פַּעַם,

מְבָרְכִים הָיוּ אֶת שְׁמִי, תַּחַת בּוּז וָזַעַם.

הֵי, הָמָן!"

(זֶה עוֹזְרוֹ שֶׁל סִטְרָא אַֽחְרָא וְכַלְבּוֹ הַנֶּאֱמָן)

הַשָּׂטָן שָׁרַק בְּכֹחַ וְהִשִּׁיק כַּנְפֵי־הָאֵשׁ

עַד שֶׁכָּל חֲלַל־הַתֹּפֶת נִזְדַּעְזַע וְנִתְגָּעֵשׁ:

"הֵי, הָסֵר בְּרִיחֵי הַכֶּלֶא

שֶׁל אֲבוֹת אֵימֵי־הַפֶּלֶא

וְהוֹצֵא מִיָּד הַחוּצָה הַשֵּׁדָה הַמְמֻנָּה

עַל כִּשְׁפֵי לִקּוּי־הַשֶּׁמֶשׁ – כִּי חֲבָל עַל הַלְּבָנָה!

רַחְמָנוּת! לִבִּי, לִבִּי לָהּ, בַּת־שְׁכִינָה הַנִּכְלָמָה!

אַל תָּחוּשׁ קִנְאָה, חָלִילָה! יֻחְוְרוּ גַּם פְּנֵי־חַמָּה!"

– “הֵי, עֲצוֹר!” – בְּרַעַם־זַעַם נִשְׁמְעָה בַּת־קוֹל מִמַּעַל:

"אִי, רָשָׁע וּבֶן־בְּלִיַּעַל!

אֵין מִסְפָּר לְרָעוֹתֶיךָ, אַךְ קָשָׁה שֶׁבְּכֻלָּן –

כַּאֲשֶׁר אַתָּה לְפֶתַע נַעֲשֶׂה לְרַחֲמָן!"