יוֹם אֶחָד סִפֵּר הַשּׁוֹר
לִשְׁכֶנְתּוֹ הָעֵז, לֵאמוֹר:
"יֵשׁ לִי סוֹד! שְׁמַעְתִּיו מֵאִמָּא כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי יֶלֶד:
עֶצֶם־פֶּלֶא יֵשׁ בַּחֶלֶד,
שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ… ‘קֵפֶץ’… ‘חֵפֶץ’… לֹא אוּכַל עַכְשָׁו לִזְכּוֹר!
בְּכֹחָהּ שֶׁל זוֹ הָעֶצֶם – לְחוֹלֵל כְּשָׁפַיִם:
הַבּוֹלְעָהּ מַתְחִיל לָשִׁיר – וְעוֹשֶׂה כְּנָפַיִם!"
– “זוֹ אֱמֶת?”
– “וַדַּאי, אֱמֶת הִיא! הֲרֵי כָּךְ סִפְּרָה לִי אִמָּא!”
– “וְהֵיכָן נִמְצֵאת הָעֶצֶם?”
– “בְּקֵבַת זָמִיר הִיא פְּנִימָה”.
– "זֹאת אוֹמֶרֶת, אִם רָצִיתָ לְעוֹפֵף וְגַם לָשִׁיר,
יֵשׁ לָצוּד אֶת הַזָּמִיר?"
– “נוּ, בָּרוּךְ חוֹנֵן הַדַּעַת: כְּבָר טָחַנְתְּ זֹאת בַּשִּׁנַּיִם!”
– “וּבִשְׁבִיל לָצוּד זָמִיר, נְחוּצוֹת הֲרֵי כְּנָפַיִם?”
– "כֵּן, כְּנָפַיִם… לֹא חָשׁוּב הוּא, אִם שְׁחוֹרוֹת כְּשֶׁל עוֹרֵב
אוֹ צְחוֹרוֹת כְּשֶׁל יוֹנָה הֵן… הָעִקָּר – לָעוּף הֵיטֵב!"
– “וְהֵיכָן לוֹקְחִים כְּנָפַיִם?”
– "הוֹי, מַה יֵשׁ לָךְ בַּקַּרְקֶפֶת?
הֵן בָּרוּר: בִּלְעִי הָעֶצֶם – וַהֲרֵי אַתְּ מְכֻנֶּפֶת!"
– “וְהָעֶצֶם?”
– עִֽזָּא, עִֽזָּא!
לְחַכִּיֽמָא דַי בִּרְמִיֽזָא –
וּלְשַֽׁטְיָא בְּכוּרְמִיֽזָא!
וְכִי שׁוּב עָלַי לַחְזוֹר?
הֵן אָמַרְתִּי לָךְ: הָעֶצֶם בְּקֵבַת אוֹתָהּ צִפּוֹר!"
– “אֶ… דַּעְתִּי כְּבָר מְבֻלְבֶּלֶת… הַיְנוּ, תֵּן עוֹד רֶגַע־פְּנַאי לָהּ…”
– "הַיְנוּ, אַתְּ, יַקִּירָתִי – ‘חֲכָמָה בַּלַּיְלָה’!
אַל תֵּלְכִי־נָא בִּגְדוֹלוֹת, אִם חָסֵר לָךְ מֹחַ.
לֹא לְכָל מַקְרִין־קַרְנַיִם – הַכִּשְׁרוֹן לִנְגּוֹחַ!"