יוֹם אֶחָד רָדַף הַנֶּשֶׁר אַחֲרֵי פַּרְפָּר שׁוֹבָב.
כַּמּוּבָן, הָיָה הַצַּיִד לֹא לְשֵׁם שְׁבִירַת רָעָב.
אֶלָּא מַאי? סְתָם־כָּךְ – קַפְּרִיֽזָה
לְשַׂחֵק בִּקְטִיֽנָא פְּזִיֽזָא!
הוּא תּוֹפֵס אֶת פַּרְפָּרֵנוּ, מְשַׂחֵק בּוֹ בְּלִי־הַכְאִיב –
וּמַרְגִּישׁ עַצְמוֹ זַךְ־נֶפֶשׁ, קַל מֵרוּחַ־הָאָבִיב.
נְדִיב־לֵב מֵאֵין כָּמוֹהוּ,
מְשַׁחְרֵר אֶת אַסִּירוֹ הוּא
(הַחַמָּה, אָמְנָם זוֹרַחַת וְשׁוֹקַעַת בְּדָמִים,
אַךְ בִּשְׁעַת מִשְׂחָק עִם קֶשֶׁת, הִיא גַם־כֵּן – תִּינוֹק תָּמִים).
וְאוֹמֵר בְּרֹךְ הַנֶּשֶׁר: "אֲקַוֶּה שֶׁלֹּא נִפְגַּעְתָּ!
פְּרַח־נָא, פֶּרַח בְּרוּךְ־כְּנָפַיִם, אֶל אַחִים – פְּרָחִים־שֶׁל־מַטָּה!
אַל תִּכְעַס עָלַי, גּוּצוֹן:
רַק חָמַדְתִּי קְצָת לָצוֹן!"
לְאַחַר פִּרְפּוּר־שֶׁל־פַּחַד,
הַפַּרְפָּר קָרַן מִנַּחַת –
וְהֵשִׁיב אִמְרֵי־חָכְמָה
בִּמְלִיצָה רָמָה:
"הוֹ, צַיַּד כּוֹכְבֵי־רָקִיעַ, מְבַתֵּר־עָבִים גִּבּוֹר,
הַסּוֹבֵא אֶת דַּם הַשֶּׁמֶשׁ – וְלָעַד אֵינוֹ שִׁכּוֹר!
מָה רָעַדְתִּי, מֶה חָרַדְתִּי!
כְּבָר דִּמִּיתִי שֶׁאָבַדְתִּי!
אַךְ הַבֵּט לְתוֹךְ עֵינַי:
כְּלוּם תִּמְצָא טִינָה אוֹ גְנַאי?
לֹא! סַלְחָן גָּדוֹל הִנֵּנִי – וּמוֹחֵל לִמְלוֹא־עוֹלָם:
אֵשְׁתְּ עָסִיס מִגְּבִיעַ־פֶּרַח גַּם לִשְׁלוֹם שׂוֹנְאַי כֻּלָּם!"
מִתְבּוֹנֵן אֵלָיו הַנֶּשֶׁר, לְמִשְׁמַע דִּבְרֵי־הַמֶּתֶק,
וְאוֹמֵר לַזַּאֲטוּט הוּא: "שְׁמַע דִּבְרֵי טַיָּס בַּר־וֶתֶק:
אַל יַכְרִיז־נָא כָּל לֹא־כְלוּם,
שֶׁחַנּוּן הוּא וְרַחוּם!
בָּעוֹלָם יֵשׁ כְּלָל גָּדוֹל, שֶׁאָסוּר לִשְׁכּוֹחַ:
רַק בַּר כֹּחַ לַעֲנוֹשׁ – בְּיָדוֹ לִסְלוֹחַ".