יוֹם אֶחָד נִמְלַךְ הַכֶּלֶב וְעַל יָם פָּעַר אֶת פִּיו –
לְבָרֵךְ אוֹתוֹ כְּהֹגֶן בַּאֲבִי־אֲבִי־אָבִיו!
נְבִיחָה עַזָּה הִגִּיעָה
עַד לִבּוֹ שֶׁל הָרָקִיעַ:
"דַּו־דַּו־דַּו… דַּוְקָה עָלָיו,
עַל הַיָּם וּנְכָלָיו:
הוּא – דַּוְקָה כְּלֹבֶן־צֶמֶר, וּכְבָשָׂיו דַּוְקָה יִרְקֹדוּ,
וּפָשַׁט דַּוְקָה עַל שֶׁטַח כְּמֶרְחָק מִכּוּשׁ עַד הֹדּוּ!"
(כְּדִבּוּק פִּתְאֹם דָּבְקָה
בַּנַּבְחָן דַּו־דַּו־דַּוְקָה!)
"הַאֲמִינוּ לִי: אֲפִילוּ כָּל הַיָּם – שֻׁמָּן וָחֵלֶב,
זֶה גַם־כֵּן יוֹתֵר מִדַּי! הֵן־צִדְקוֹ שֶׁל כֶּלֶב!
(כָּל “מִדַּי” הוּא מְיֻתָּר –
חוּץ מֵעֶצֶם וּבָשָׂר!)
אַךְ הֵיכָן כְּבָשִׂים וָחֵלֶב?
לַהֲדָ"ם! מִרְמָה וָסֶלֶף!
יֵשׁ רַק מֶלַח וּמָרוֹר!
טְפוּ! פִּגּוּל מֵאֵין כָּמוֹהוּ – אֱלֹהִים אוֹתִי יִשְׁמוֹר!
בֶּאֱמֶת, דִּבְרֵי־אֵין־חֵפֶץ בָּעוֹלָם רַבִּים מִסְּפוֹר:
לְמָשָׁל, חָתוּל, אוֹרֵחַ,
יָם, זְבוּבִים, מַקֵּל, יָרֵחַ –
לְשֵׁם מָה נוֹצְרוּ כָּל אֵלֶּה? וְכִי יֵשׁ בָּהֶם הֶכְרֵחַ?"
וְהַיָּם?
בִּשְׁבִילוֹ, אַדִּיר־הָעֹמֶק, אֵין פִּלְפּוּל כָּזֶה קַיָּם.
אֳנִיּוֹת עָלָיו מִלְמַעְלָה – וּפְנִינִים מִתַּחַת.
הוּא אֵינוֹ שׁוֹאֵל, מַה בֶּצַע בִּבְרִיָּה נוֹבַחַת?