בְּקַדְרוּת שֶׁאֵין כָּמוֹהָ, מְדֻכְדָּךְ וּמֶלַנְכוֹֽלִי,

כְּהָמוּם מֵאֵיזֶה פֶּגַע – מִשְּׁמוּעָה רָעָה אוֹ חֹלִי,

מִסְתּוֹבֵב־לוֹ בֶּחָצֵר

הָאָדוֹן “דָּבָר אַחֵר”.

– “מַה קָּרָה?” – שׁוֹאֵל הַסּוּס: "מֶה עָצוּב אַתָּה, חֲזִֽירָא?

הֲתִבְכֶּה עַל “מִי יִחְיֶה”?

– “לֹא, לֹא זֹאת!”

– “וּבְכֵן, הַסְבִּירָה!”

– "אוֹי, צָרָה! שְׁנָתִי נוֹדֶדֶת! מַר שִׁבְרִי לְאֵין תֵּאוּר!

אֲסָמִים… אֻרְווֹת סַבּוּנִי… אוֹצָרוֹת לְאֵין שִִׁעוּר…

וּלְמִי, לְמִי כָּל אֵלֶּה? לִי בִּלְבַד הֵם, לִי בִּלְבַד!

וַהֲרֵי אֲנִי בִּישׁ־גַּד:

אֵין לִי אֶלָּא פֶּה אֶחָד!

לֹא אֵדַע בַּמָּה אַתְחִילָה –

וְחוֹשֵׁשׁ אֲנִי מְאֹד:

שֶׁמָּא מַשֶּׁהוּ יִשְׂרוֹד

בִּשְׁבִילְךָ, חָלִילָה!"