הַשָּׁעָה – חֲצוֹת הַלַּיִל. אֵיזֶה שֶׁקֶט בַּמִּטְבָּח!

כְּבָר סִיֵּם צְרָצַר בֶּן־חַיִל קוֹנְצֶרְצֶרְט שֶׁלּוֹ – וְנָח.

בְּסִפּוּר אָרֹךְ בְּנַחַת

הַכִּירָה עַתָּה פּוֹתַחַת:

"מַעֲשֶׂה בְּשֵׁד־גַּמָּד,

שֶׁעַל גַּג לָדוּר חָמַד.

בַּחֲצוֹת, כְּשֶׁהָרוּח בַּתַּנּוּר שָׁרְקָה־צִפְצֵפָה,

הִתְגַּנֵּב הוּא הַמַּרְתֵּפָה.

בַּמַּרְתֵּף מָצָא אוֹצָר –

אֱגוֹזִים לְאֵין מִסְפָּר.

כָּל שַׁבָּת, בְּלֵב שָׂמֵחַ,

אֱגוֹזִים הַלֵּץ פִּצֵּחַ:

לְעַצְמוֹ לָקַח תּוֹכִים,

וּקְלִפּוֹת – לַנִּצְרָכִים!

עַד שֶׁפַּעַם, בְּלֵיל־חֹרֶף,

הַשּׁוֹמְרִים לוֹ שָׂמוּ אֹרֶב…"

– “רַבּוֹתַי, אַל תַּאֲמִינוּ!” – הִתְעָרְבָה הַמַּגְרֵפָה:

“הִיא אוֹפָה!”

(הֶעָרָה גַסָּה הָיְתָה זוֹ! לֹא יָפָה!)

– "מָה? לֹא דַי לָךְ בַּמִּקְצוֹעַ –

אֶת חָטְמֵךְ בַּכֹּל לִתְקוֹעַ?

וְלֹא דַי לָךְ, שֶׁעָפוֹת

עֲלֵיכֶן, הַמַּגְרֵפוֹת,

בִּשְׁלִיחוּת שֶׁל שַׂר־הַתֹּפֶת, בַּאֲוִיר, מְכַשֵּׁפוֹת?

עוֹד פָּרַקְתְּ עֹל דֶּרֶךְ־אֶרֶץ?

מִי יִשְׁוֶה אֵלַי בְּמֶרֶץ?

מִי מֵכִין אֶת הָעוּגוֹת

לִ’בְרִיתוֹת' וַחֲגִיגוֹת?

מִי אוֹפֶה חַלּוֹת וָלֶחֶם? וּלְמִי יִתְרוֹן־הַוֶּתֶק?

הוֹי, חֻצְפָּה! וְעַל כָּל אֵלֶּה הַקָָּהָל עוֹבֵר בְּשֶׁתֶק?

שׁוּם דָבָר לֹא אֲסַפֵּר־עוֹד לְחֶבְרָה כָּל־כָּךְ יָפָה!

תְּסַפֵּר הַמַּגְרֵפָה!"

וְאָמְנָם, הַמַּגְרֵפָה הַפְצָרוֹת אֵינָהּ דּוֹרֶשֶת:

וְכִי מַֽה הִיא, מִתְבַּיֶּשֶׁת?

אוֹ, חָלִילָה, מְטֻפֶּשֶׁת?

“יוֹם אֶחָד” – פָּתְחָה בִּן־רֶגַע בְּסִפּוּר־הַמַּעֲשֶׂה:

"קְצָת דָּרַךְ עָלַי בְּרֶגֶל מְשָׁרֵת לֹא־מְנֻסֶּה.

כִּסְבוּרִים אַתֶּם, שָׁתַקְתִּי? לֹא, עַל פֶּגַע לֹא אֶסְלַח!

חִישׁ מַהֵר עָלָיו זִנַּקְתִּי, וּבַמֵּצַח – הַךְ!

לֵךְ מִמֶּנִּי, גַס־הָרֶגֶל – בְּרַח!"

– “כֵּן, נָאָה מַעֲשִׂיָּה זוֹ, אַךְ קְצָרָה, בִּמְחִילָתֵךְ!” –

כָּךְ מֵעִיר מַרְדֶּה רַב־אֹרֶךְ בְּלִגְלוּג חוֹתֵךְ.

– "וְאַתָּה – מַה יֵּשׁ בְּפִיךָ? מַעֲשֶׂה עֲטוּר־תְּהִלָּה:

בְּתִגְרַת־יָרִיד הִרְבַּצְתָּ בַּיְצוּל שֶׁל עֲגָלָה?

יִתָּכֵן, מוֹצְאִים הָיִינוּ בְּסִפּוּר זֶה טַעַם,

אִלְמָלֵא סֻפַּר כְּבָר לָנוּ כְּמָאתַיִם פַּעַם".

– “הֵרָגְעוּ” – בִּקְּשָׁה מַעֲגִילָה

(טוֹבַת־לֵב הִיא וְלָרִיב לֹא רְגִילָה):

יְסַפֵּר הַמַּטְאֲטֵא! הֲרֵי הוּא בְּרִיָּה מַשְׂכֶּלֶת.

הוּא נִכְבָּד בְּכָל מָקוֹם: לְפָנָיו פּוֹתְחִים כָּל דֶּלֶת!

וַאֲפִילוּ הַטְּרַקְלִינָה הוּא עוֹרֵךְ יוֹם־יוֹם טִיּוּל".

– “כֵּן” – עָנָה לָהּ הֶחָתוּל:

לֹֹא לַשָּׁוְא כָּל־כָּךְ נִכְבָּד הוּא: תְּכַבְּדֵהוּ כָּל רִצְפָּה,

כִּי גַם הוּא בֵּין מְכַבְּדֶיהָ: יְנַקֶּנָּה מֵאַשְׁפָּה!"

* *

וַחֲסָל! בְּזֶה הַלַּיְלָה לֹא הֻשְׁמַע עוֹד שׁוּם סִפּוּר:

בְּרַם, חֻצְפַּת מָרַת מַגְרֶפֶת לֹא עָבְרָה לְלֹא כִּפּוּר:

הִיא סָפְגָה פּוּלְסִין־דִּי־נוּר –

נִכְוְתָה כְּהֹגֶן בַּתַּנּוּר.