לוגו
הַחֲזִיר הַמְיֻאָשׁ
תרגום: חנניה ריכמן
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

אוֹי, הָיָה לוֹ לַחֲזִֽירָה יוֹם שָׁחוֹר – אֵימָה וָפַחַד!

קֹדֶם־כֹּל הִתְעַלְּלָה בּוֹ חַֽיָּה־בֵּֽילֶה הַטַּבַּחַת!

וְעַל מָה? עַל בּוּֽקִי־סְרִֽיקִי! בֶּחָצֵר עָמַד מִין כְּלִי,

הַשָּׂטָן יוֹדֵעַ, מַהוּ – שֶׁמָּא סִיר וְשֶׁמָּא דְלִי.

וְכִי עֵרֶךְ גַּם לַשֵּֽׁם יֵשׁ? מָה אִכְפַּת כִּנּוּי אוֹ שֵׁם?

הָעִקָּר, בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ: הַחֲזִיר אֵינוֹ אָשֵׁם!

הוּא נִשְׁבָּע: "יִיבַשׁ הַפֶּֽה לִי,

אִם נָגַע בְּזֶה הַכֶּלִי!"

הֲרֵי כְּלִי – דָּבָר טָפֵל הוּא, וְחָכָם נוֹהֵג בּו בּוּז:

הָעִקָּר הוּא – מַה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ (וְהָיָה בּוֹ רַק בֻּלְבּוּס).


אַךְ הַסְבֵּר דְְּבָרִים כָּאֵלֶּה

לַמִּרְשַׁעַת חַיָּה־בֵּילֶה,

אִם אוֹתָהּ מְכַשֵּׁפָה

כְּבָר תָּפְסָה בְּמַגְרֵפָה!

וַהֲרֵיהִי מְמַגְרֶפֶת

אֶת גַּבּוֹ כִּמְטֹרֶפֶת,

בְּלִי לַחְמוֹל וּבְלִי לָחוּס.

אֵין בְּרֵרָה. צָרִיךְ לָנוּס!


מְבַקֵּשׁ עֲלוּב־הַנֶּפֶשׁ בֹּץ־מַרְפֵּא, כְּדֵי צַנֵּן

אֶת רֻגְזוֹ – וְאֶת… גַּבֵּהוּ: אוֹי, בּוֹעֵר הוּא, הַמִּסְכֵּן!

וְהִנֵּה נוֹשְׂאוֹ הָרוּחַ אֶל גִּנַּת רֶבּ קֹרַח.

שָׁם מוֹצֵא הוּא נֶחָמָה – וְסִפּוּק בַּטֹּרַח.


לַעֲבוֹד בְּחֵיק־הַטֶּבַע – אֵין זֶה כְּלָל דָּבָר פָּעוּט!

וְכִי יֵשׁ לַנֶּפֶשׁ עֹנֶג כְּעִסּוּק בְּחַקְלָאוּת?

בְּחָטְמוֹ חוֹרֵשׁ, עוֹדֵר הוּא אֶת הַגַּן כַּהֲלָכָה,

שִׁבְעָתַיִם טוֹב מִקֹּרַח, הָעוֹבֵד בִּכְלֵי־מְלָאכָה.


אַךְ אֲבוֹי! – בְּעֶצֶם תֹּקֶף הֶחָרִיש וְהֶעָדִיר,

לְפָנָיו צָמַח רֶבּ קֹרַח וְהֵנִיף מַקֵּל אַדִּיר.

לֵךְ עֲבוֹד, חֲרוֹשׁ בַּחֹטֶם וַעֲקוֹר שָׁמִיר וָשַׁיִת,

אִם רֶבּ קֹרַח – “בַּעַל־בַּיִת”!


שׁוּב בּוֹרֵחַ בִּישׁ־הַגַּד, שֶׁנִּכְוָה כְּבָר פַּעֲמַיִם,

וְהַפַּעַם, לִכְאוֹרָה, רִחֲמוּ מִן הַשָּׁמַיִם:

סוּס עוֹמֵד לוֹ בְּגַפּוֹ

עַל אֵבוּס מָלֵא מִסְפּוֹא.

בְּנִימוּס אוֹמֵר חֲזִֽירָא: “יְבֻסַּם לְךָ, סוּסִי!”

– “גַּם לְךָ” – עוֹנֶה הַסּוּס לוֹ: “אֶלָּא – לֹא מֵאֲבוּסִי!”

– “מִשּׁוּם מָה?” – שׁוֹאֵל חֲזִֽירָא: "שְׂעוֹרָֽה זוֹ – אֵין לָהּ טַעַם?

רַק לִטְעוֹם חֶפְצִי הַפַּעַם!"


הוּא תּוֹחֵב אַפּוֹ אֵבוּֽסָה – וְסוֹפֵג מַתְּנַת־פַּרְסָה.

מִכֵּלָיו יוֹצֵא חֲזִֽירָא מִמַּכָּה כָּל־כָּךְ גַּסָּה –

וְלַסּוּס מַחְזִיר הוּא “עֹדֶף”

בְּמֵיטַב קְלָלוֹת וָגֹדֶף:

"הוֹי, אַתָּה, גַּסּוּס נָבָל!

בּוֹעֵט־רֶגֶל מְפֻרְזָל!

תֹּאכַלְךָ הָאֵשׁ מִמַּעַל – וְעִמְּךָ אֶת כָּל הַיְקוּם!

יֵחָרֵב עוֹלַם־הַמַּעַל! לַחֲזִיר בּוֹ אֵין קִיּוּם!"