רוֹעֲשִׁים סִפֵּי הַבַּיִת, מִתְנוֹדֵד הַגָּג.
הַבִּנְיָן נִקְרָע כַּדָּג!
עוֹד מְעַט, כָּל קִיר וְקִיר כְּגָמָל יִכְרַע בִּרְכַּיִם.
בָּאֻרְוָה קוֹל רַעַשׁ־פֶּרֶא – כְּחֵרוּק שִׁשִּׁים דְּלָתַיִם.
הַנָּשִׁים צוֹוְחוֹת, הַטַּף
נָס־נִמְלָט כִּמְטֹרָף.
בְּרִיצָה מְבֹהָלָה בָּא הַבַּעַל שֶׁל הַבַּיִת:
“מַה קָּרָה? מַפֹּלֶת? מַיִט?”
וְהִנֵּה – זֶה רַק חֲמוֹר
מְלוֹא־גְרוֹנוֹ נוֹעֵר מִזְמוֹר!
וּסְבִיבוֹ מִתְמוֹגְגִים הַסּוּסִים מִנַּחַת־יֶתֶר.
– "מַזָּל־טוֹב! – צוֹחֵק הַבַּעַל: "נִתְגַּלָּה חַזָּן בַּסֵּתֶר!
אַךְ דַּיֵּנוּ: כְּבָר נִמְאַס!
הַס!"
– “מָה? קוֹלִי אֵינוֹ עָרֵב לוֹ? מַה נִּטְפַּל אֵלַי הַלָָּז?” –
מִשְׁתּוֹמֵם אֶל הַסּוּסִים הַזַּמּוֹר־זַמּוֹרָתַיִם:
"אִי, אָדוֹן עֲרַל־אָזְנַיִם!
אִם אֵינְךָ מֵבִין סִלְסוּל,
כְּבָר הוּכַח שֶׁהוּא פָּסוּל?
הַאֻמְנָם אַתָּה יָחִיד מֵעוֹלָם כֻּלּוֹ פִּקֵּחַ?
הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מוֹדֶה – וְאַתָּה עוֹד מִתְְוַכֵּחַ?"
– “הָעוֹלָם כֻּלּוֹ? וּמִֽי זֶה ‘הָעוֹלָם כֻּלּוֹ’, אֱמוֹר!”
– “הַסּוּסִים” – עוֹנֶה לוֹ הַחֲמוֹר.