עֲנִיּוּת – לֹא חֵטְא, חָלִילָה. זֹאת יָדַעְנוּ בְּהֶחְלֵט.
רְאָיָה – שֶׁמִּתְבַּיְּשִׁים בָּהּ (מִי יֵבוֹשׁ כַּיּוֹם עַל חֵטְא?)
אַךְ אִם עֹנִי הוּא לֹא פֶּשַׁע – וְעַל כָּךְ גַּם אֵין חוֹלְקִים –
אֵין לִלְמוֹד מִזֶּה עֲדַיִן, שֶׁעַל עֹנִי אֵין מַלְקִים.
אַדְּרַבָּה, מַלְקִים כְּהֹגֶן, כְּהַלְקוֹת “פָּרִיץ” עַבְדּוֹ –
כָּכָה־סְתָם, לְמַעַן סֵדֶר, בַּל יִשְׁכַּח מַעֲמָדוֹ.
בָּא לֵיל־סְתָו. עִוֵּר הַלַּיְלָה, וְאֶבְיוֹן וְדַל וָרֵיק.
וּמַלְקָה אוֹתוֹ הָרוּחַ, בְּלִי חֶמְלָה, בְּשׁוֹט שׁוֹרֵק.
תַּמְרוּרִים בּוֹכֶה הַלַּיְלָה – וְעֵינָיו דּוּמָם זוֹלְגוֹת
נְהָרוֹת, יַמִּים שֶׁל אֹפֶל עַל הָרְחוֹב וְהַגַּגּוֹת.
מוּגָפִים בָּתֵּי־הָעֹנִי, אֲפוּפֵי חַשְׁכוּת רַבָּה,
וְנוֹחְרִים מִתּוֹךְ הָרֹדֶם בְּאַפָּם – הָאֲרֻבָּה.
רַק אֶחָד מִן הַבָּתִּים אֵינוֹ יָשֵׁן:
בֵּית רֶבּ קְלוֹנִימוּס, חוֹטֵב־עֵצִים זָקֵן.
מְקַשְׁקֵשׁ בּוֹ גַּג רָעוּעַ
בְּרִקּוּעַ־פַּח קָרוּעַ –
וְקוֹלוֹ נִשְׁמָע סָבִיב
כְּאֶנְקַת חוֹלֵה־קַדַּחַת, שֶׁשִּׁנָּיו נוֹקְשׁוֹת בְּפִיו.
וּמוּלוֹ נוֹבֵחַ כֶּלֶב – וְקוֹלוֹ הַמַּר עוֹלֶה
כְּתַחְנוּן אֶל הַשָּׁמַיִם עַל הַבַּיִת הַחוֹלֶה.
אֶלָּא מִי יִרְצֶה לִשְׁמוֹעַ קוֹל שֶׁל כֶּלֶב מִתְחַנֵּן,
וַאֲפִילוּ הוּא נוֹבֵחַ לְטוֹבַת חוֹלֶה מִסְכֵּן?
סוֹף נַבְחָן שֶׁיְּסַלְּקוּהוּ – בְּנִמּוּס אוֹ בְּלֹא נִמּוּס:
בְּמַקֵּל יוֹצֵא הַחוּצָה מִבֵּיתוֹ רֶבּ קְלוֹנִימוּס.
“סוּר, בְּלִיַּעַל!” – הוּא צוֹרֵחַ: אֶעֱשֶׂה בְּךָ שַׁמּוֹת!
אִם תָּשׁוּב וּתְעִירֵנִי, תְּהִי לְגַל שֶׁל עֲצָמוֹת!"
נָס גִּבּוֹר־הַנְּבִחַיִל, מִתְחַבֵּא אֵי־שָׁם וְסָח:
"מַה לִּי קְלוֹנִימוּס, בְּעֶצֶם, וְחוֹלוֹ הַנֶּאֱנָח?
טוֹב לִי, טוֹב וָנוֹחַ
גַּם סְתָם־כָּךְ לִנְבּוֹחַ!"