לַחֲקוֹר יוֹתֵר מִדַּי –
סַכָּנָה הִיא, יְדִידַי!
זֹאת יוֹדֵעַ כָּל בַּר־דַּעַת.
רַק אֶחָד מֵאֵן לָדַעַת:
גַּלְגִּלּוֹן עַקְשָׁן־מַקְשָׁן
בְּשָׁעוֹן יָשָׁן.
הוּא חוֹקֵר, כְּדֵי לָרֶדֶת
לְסִבַּת תְּנוּעָה מַתְמֶדֶת
וְלַדַעַת אֶל־נָכוֹן
סוֹד הִלּוּךְ־שָׁעוֹן.
“הָבָה” – סָח הוּא –"נְנַתֵּחַ הָעִנְיָן הַזֶּה כַּדִּין!
כָּל גַּלְגַּל גּוֹרֵר מִשְׁנֵהוּ… טוֹב, אֶת זֹאת אֲנִי מֵבִין!
וּתְנוּעָה בַּכֹּל מֵפִיחַ
אֵיזֶה קְפִיץ קָטָן… נַנִּיחַ!
אַךְ, אִם כֵּן הוּא, מִי מַמְרִיץ
אֶת הַקְּפִיץ?
זֶה כְּבָר סוֹד! חִידָה נִסְתֶּרֶת!
וְאוּלָם שְׁמוּעָה אוֹמֶרֶת,
כִּי מֵעֵבֶר לַמִּכְסֶה
יֵשׁ גַּלְגַּל גָּדוֹל – וְזֶהוּ הַמְּסַבֵּב לְמַעֲשֶׂה.
בְּרַם, אוֹתָהּ קֻשְׁיָה־נוֹקֶרֶת
לִמְקוֹמָהּ הֲרֵי חוֹזֶרֶת:
מִי מַפְעִיל אֶת הַגַּלְגַּל?"
כָּך גִּלְגֵּל גַּלְגִּלּוֹנֵנוּ עַד כְּאֵב־רֹאש וְעַד בִּכְלָל.
וְהִרְהֵר אוֹתוֹ בֶּן־חַיִל
חֲמִשִּׁים לֵילוֹת וָלַיִל,
וְאַחַר הִרְהוּר־הַפֶּרֶךְ –
שׁוּב הִרְהֵר שָׁנָה וָיֶרַח.
לְבַסּוֹף קָרָא: הֵידָד!
בּוֹא אֵלַי, כָּל בּוּר, וּלְמַד:
לְאוֹתוֹ גַּלְגַּל רַב־גֹּדֶל,
שֶׁבַּחוּץ סוֹבֵב בְּלִי־חֹדֶל
מְסַיֵּעַ עוֹד אֶחָד,
שֶׁאַף הוּא אֵינוֹ גַּמָּד.
וְאוֹתוֹ? אוֹתוֹ מֵנִיעַ… הַשְּׁלִישִׁי! – וְהַשְּׁלִישִׁי?
גַּם אֵלָיו מִיָּד נַגִּיעַ, אַל תַּפְסִיקוּ פֵּרוּשִׁי!
לַשְּׁלִישִׁי עוֹמֵד בַּפֶּרֶץ
הָרְבִיעִי – מְקוֹר הַמֶּרֶץ…"
כָּךְ הוֹסִיף הַפִּילוֹסוֹף
אֶת הַשֹּׁרֶשׁ לַחֲשׂוֹף…
נוּ? וּמַה גִּלָּה, סוֹף־סוֹף?
מַזָּל־טוֹב! אֶתְמוֹל הִגִּיעַ לְתַגְלִית־גָּאוֹן מַמָּש:
לְגַלְגַּל חָדָשׁ!