דֹּם, רְחוֹב! אַל רַעַשׁ! הַס!

בַּפֵּרוּשׁ שָׁקוּע רַשִּׁ“י, בְּפֵרוּש תְּנַ”ך וְשַׁ"ס!

מְרֻבָּה מְאֹד הַמְּלֶאכֶת, וְהַיּוֹם כָּל־כָּךְ קָצָר,

וְיָקָר לָאִישׁ כָּל רֶגַע – וּמַדּוּעַ נֶעֱצַר?

הִתְקַשָּׁה לְפֶתַע רַשִּׁ"י בַּסּוּגְיָה הַחֲמוּרָה

וְיוֹשֵׁב וּמְהַרְהֵר הוּא וּפוֹזֵם נִגּוּן־גְּמָרָא.

מָה עוֹשִׁים, אֵפוֹא, בֵּינְתַיִם

הָעוֹזְרַיִם –

דְּיוֹ וָעֵט? מַתְחִילִים לְהִתְקוֹטֵט:

– “שְׁמַע־נָא, עֵט” – פָּתְחָה הַקֶּסֶת: "מָה, בְּעֶצֶם, תִּתְרַבְרֵב?

כְּלוּם הַשֵּׂכֶל – שִׂכְלְךָ הוּא? מִתּוֹכִי אַתָּה שׁוֹאֵב.

יָם הִנֵּנִי: יָם־בִּינָה!

כָּל טִפָּה שֶׁלִּי – פְּנִינָה.

אוֹ נִנְקוֹט לָשׁוֹן אַחֶרֶת: כָּל נִטְפִּי – אִישׁוֹן שְׁחַרְחַר

בְּתוֹכוֹ שֶׁל לֹבֶן־עַיִן הַקָּרוּי נְיָר".

– “מָה?” עוֹנֶה הָעֵט לַקֶּסֶת:

"כִּשְׁכּוּשִׁית שְׁחוֹרָה כָּמֹוךְ, בִּי אַתְּ מִתְקַלֶּסֶת?

אִם אַתְּ יָם – אֲנִי מַקֵּל,

הַמַּכֵּךְ בְּצַו־הָאֵל!

אַתְּ יוֹדַעַת,

מִי וּמָה אַתְּ?

אַתְּ מִקְוָה לִטְבִילוֹתַי!

בְּצֵאתִי לִפְעֻלּוֹתַי,

מְלֶאכֶת־קֹדֶשׁ מְיַגַּעַת,

בְּזָרְעִי בִּשְׂדֵה־הַלֹּבֶן גַּרְגְּרֵי פִּלְפֵּל־הַדַּעַת,

מִן הַדִּין לִטְבּוֹל טְבִילָה לִפְנֵי כָּל שׁוּרָה נִזְרַעַת!"

כָּךְ אוֹמֵר הָעֵט. וְרַשִּׁ"י מְקַמֵּט מִצְחוֹ הָרָם

וּמַבִּיט בָּעֵט וָקֶסֶת וּמֵבִין לְצַעֲרָם.

הַכֵּלִים הָעֲלוּבִים מְצַפִּים בְּקֹצֶר־רוּחַ

שֶׁיַּכְרִיעַ בַּוִּכּוּחַ,

אַךְ רַבָּם מוֹסִיף לִשְׁתּוֹק –

לֹא יֵדַע, כֵּיצַד לִפְסוֹק.