כְּשֶׁעַם יוֹצֵא לַחֹפֶשׁ מֵעַבְדוּת־מִצְרַיִם

אֱמוּנִים שׁוֹמֵר מִדְבָּר לוֹ, יָם נִבְקָע לִשְׁנַיִם.

צוּר, תִּתֵּן לְעַם זֶה מַיִם? – כֵּן, אֲנִי מוּכָן!

וְאַתֶּם, הוֹ שְׁמֵי־נְחשֶׁת, מָה תִּתְּנוּ לוֹ? – מָן!

מְבְּרֵאשִׁית, בִּגְבוּל הָאָרֶץ, נִבְדָּלִים עָמְדוּ הָרַיִם:

זֶה בְּתוֹך מִדְבַּר־מוֹאָב,

זֶה – מוּלוֹ, מִמַּעֲרָב.

אַךְ בְּצֵאת מִשְּׁבִי־מִצְרַיִם

עַם גָּאוּל אַרְצוֹ לִכְבּוֹשׁ –

הֵם הִרְכִּינוּ רֹאשׁ אֶל רֹאשׁ,

נִתְחַבְּרוּ וְהִתְחַנֵּנוּ:

"הוֹ, יִדְרוֹךְ נָא עַל שִׁכְמֵנוּ

חֲזוֹנֵנוּ־חֲלוֹמֵנוּ,

שֶׁלָּבַשׁ בָּשָׂר־וָדָם!"

וְהַבְּאֵר, בְּאֵר־מִרְיָם,

הַנּוֹדֶדֶת עִם הָעָם,

כְּעֵינָהּ שֶׁל אֶרֶץ־אִמָּא,

הָאוֹצֶרֶת חֶסֶד פְּנִימָה, –

מִלְמְלָה בְּלַחַשׁ־רַחַשׁ לְעַמּוּד־הָאֵשׁ הָרָם,

שֶׁהֵאִיר לִבְנֵי־הַחַיִל

אֶת דַּרְכָּם בַּלַּיִל:

"הִתְבּוֹנֵן, אָחִי! אַשְׁרֵינוּ שֶׁהִגַּעְנוּ עַד הֲלוֹם!

מְצִיאוּת הִיא אוֹ חֲלוֹם?

הֶהָרִים עָשׂוּ שָׁלוֹם!

שֶׁמָּא, בָּאָה כְּבָר הָעֵת, שֶּיָּדוּרוּ יַחַד

גַּם הַמַּיִם וְהָאֵשׁ, בְּשָׁעָה מֻצְלַחַת?

בּוֹא, אָחִי, וְנִתְחַבֵּקָה! קְפֹץ בְּלַהַב־לְשׁוֹנוֹת

אֶל חֵיקִי – וְיִלְפְּתוּךָ זְרוֹעוֹתַי הַצּוֹנְנוֹת!"

– “יִשְׁמְרוּנִי הַשָּׁמַיִם!”

– “לָמָּה?”

– “אֵשׁ תָּדוּר עִם מַיִם?”

– "וּמַדּוּעַ לֹא תָּדוּר?

שׁוּר

בְּנֵי־צוּר!"

– "מַה דִּמְיוֹן? בֵּין שְׁנֵי הָרִים יִתָּכֵן הַפֶּגֶשׁ:

שָׁם – הֶבְדֵּל שֶׁל מַחְשָׁבָה, כָּאן – הֶבְדֵּל שֶׁל רֶגֶשׁ!"