אֲסַפֶּר־נָא לִגְדוֹלִים וְלִקְטַנִּים

מַעֲשֶׂה בִּשְׁתַּיִם שׁוֹשַׁנִּים.

הָאַחַת הָיְתָה יָפָה,

אַךְ יֻצְרָה מִנְּיָר וָתַיִל;

הַשְּׁנִיָּה – צְהֻבָּה, רָפָה –

הִתְנַוְּנָה בִּן־לַיִל.

עוֹד אֶתְמוֹל הָיְתָה פּוֹרַחַת בֵּין פִּרְחֵי הַגָּן.

וְהִנֵּה שְׁתֵּיהֶן גַּם־יַחַד – עַל אוֹתוֹ שֻׁלְחָן.

“אֲחוֹתִי הַשּׁוֹשַׁנָּה” –

שָׁאֲלָה הָרִאשׁוֹנָה:

"מַה נָּפְלוּ כָּל־כָּךְ פָּנַיִךְ? הֵן יָפִית בִּימֵי־הַנֹּעַר:

עוֹד נִכָּר בָּךְ רִשּׁוּמוֹ שֶׁל יְפִי־הַתֹּאַר.

בְּחַיַּי, לִבִּי יִמְלָא

לְמַרְאֵךְ רִגְשֵׁי־חֶמְלָה!

כֹּה צְהֻבָּה אַתּ, מְכֻרְכֶּמֶת…

מֶה חָסֵר לָךְ, בַּת־הַחֶמֶד?"

– “גַּן… קַרְקַע… קַרְנֵי־הַשֶּׁמֶשׁ… טַל־שָׁמַיִם… סַם־חַיִּים…”

מִלְמְלָה הַהִיא בְּלַחַשׁ: “הוֹי, כֻּלִּי גַעֲגוּעִים!”

– “מָה?” – פָּתְחָה שְׁכֶנְתָּהּ אֶת פִּיהָ:

"אֵיזֶה מִין כִּסּוּף מַתְמִיהַּ?

אֵיזוֹ רוּחַ מְשֻׁנָּה

נִכְנְסָה בָּךְ, שׁוֹשַנָּה?

גַּן… קַרְנַיִם…

טַל־שָׁמַיִם…

(כָּךְ קָרָאת לוֹ, כִּמְדֻמַּנִי? מַה זֶּה? מִין כָּזֶה שֶׁל מַיִם?)

הַאֲמִינִי: לֹא יָדַעְתִּי מֵעוֹדִי אוֹתָן שְׁטֻיּוֹת –

וְתוֹדָה לָאֵל, קַיֶּמֶת וְחַיָּה יָפֶה מְאֹד!

אֲגַלֶּה לָךְ סוֹד הַחֹלִי: זוֹ חֻלְשַׁת הָאֹפִי:

עֲצַבַּיִךְ רְפוּיִם בְּתַכְלִית הָרֹפִי!

וְלָכֵן אַתְּ מְדַבֶּרֶת, בִּמְחִילָה, לֹא לָעִנְיָן

וְחוֹלֶמֶת כָּל הַזְּמַן

חֲלוֹמוֹת־אִוֶּלֶת.

מִי יִתֵּן גַּם לָךְ כָּמוֹנִי – עֲצַבִּים־שֶׁל־פֶּלֶד!"

– “לֹא! חָלִילָה לִי!” – מוֹחָה

הַדְּווּיָה בִּשְׁיָר־כֹּחָהּ:

"הָהּ, פָּרַחְתִּי רַק חָדְשַׁיִם, הַשְּׁלִישִׁי מֵבִיא לִי מָוֶת!

לֹא אוֹסִיף לִחְיוֹת בַּגַּן, לֹא אֶרְאֶה פִּלְאֵי־קְסָמָיו עוֹד –

וְאוּלָם אֵינִי בּוֹכָה!

מִלִּחְיוֹת לָעַד בְּלִי טַעַם –

צִיץ יָבֵשׁ וּמְבֻטָּל,

טוֹב לָמוּת, אַךְ – לוּ גַם פַּעַם –

לְרַוּוֹת הַנֶּפֶשׁ טַל!"