הם העפילו למולדת הנכספת. מאחוריהם גשרים שרופים, שְׁכול והפקר, משׂטמה וזדון. חודשים טולטלו בין יאוש לתקוה על גלי ימים, ברעב ובצמא ובחרדת-סכנה. עד שהגיעו לחוף.
חלק מהם, הצעירים, הבריאים בגוף וברוח, הועברו לכפר. כאן נשמו לרווחה. המשק החקלאי העובד קיבל מאות רבות של מחוסרי-כל: באהבה, בכבוד, כקַבּל איש אחיו.. שמח הכפר לזכות שנתגלגלה לו, לעמוד בַּצר לאחים מוכי-גורל: לחלק אתם את פִּתו ואת ביתו, לִתן להם הכשרה חקלאית. מי שראה את המעפילים בעבודה במשקי עמק-חפר, בכפר אז"ר, בנהלל ובכפר יהושע – במשק המבוסס והבלתי-מבוסס ואף ביישובי-כיבוש – הוא יעריך את נכונות-העזרה של החבר והחברה בהתישבות, והוא ידע את הרגשת החדוה וההוקרה של שָׁבֵי-גולה אלה.
ויש מעפילים שהתלכדו והקימו חבורות פועלים במושבות. חבורה אחת כזאת נקלעה למושבה הותיקה, עמוסת הזכרונות וקְשַת-הקליטה לפועל העברי, היא זכרון-יעקב. לא האיכרים המתנכרים קבלו את המעפילים, דאגו לסידורם בעבודה, לבית, לסביבה חמה; אף לא חברת פיק"א שלה הבעלות על התישבות זו, ואף-על-פי-כן מחזיקה חבורת המעפילים הצעירים מעמד בתנאים קשים: בגבורה, באמונה, בתקוה להגשמת חזונם – התישבות עובדים. 30 צעירים מסלובקיה, בני דוֹרִים אמידים, היו לפועלים חקלאים, כובשי עבודה, התקשרו למקום, שוקדים על רכישת השפה וערכי תנועת העבודה, חותרים בבטחון למטרתם.
בקצה המושבה, בשטח פתוח להתקפות, הם גרים בשני חדרים צרים. מהיום הראשון לעלייתם ועד היום לא עזבם חבר. חבֵרה מקבוצת “אלומות” מנהלת להם מטבח. חדרי הדירה השחוחים הם גם חדרי אוכל ולינה, ללא כל ריהוט שהוא, מיטה ליד מיטה. בּבוֹא החבר מוּכה-הפוֹרוּנקלים, לאחר יום עבודה מפרך אצל אכר זִכְרוני, אין מקום להניח את הראש או לקרוא ספר – ובכל זאת נדבקות העיניים בִּיקוֹד בחבר המספר על ראשית תנועת העבודה, על צורות ההתישבות העובדת.
החבורה מקיימת את עצמה בשכר-העבודה הדל, ללא גרעון, בסדר. עתה גם יום העבודה אזל. נגמר הבציר, נעשים נסיונות להחדרת ערבים למושבה המתנכּרת. אולם ה“סלובקים” שהתחבּבו במקום אינם מתיאשים. את המקום לא יעזבו. אדרבה, הם מתכוננים לקליטת עולים. בדירת הפועלים הוקצו להם כמה חדרים. פיק"א תקצה אולי שטח למחנה ומשק-עזר. אף עזרת ההסתדרות החקלאית תבוא. החבורה תצא למרחב. וכבר מתַּכּנים תכניות.
זכרון יעקב