תמונות מן הטרגי־קומדיה של צ’נסטוֹן

מעמד ראשון    🔗

במגדל

אַלְבֶּר וְזַ’ן

אלבר. יִהְיֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה, אֶל הַתַּחֲרוּת

אָבוֹאָה, זַ’ן. הַרְאֵנִי קוֹבָעִי.

ז’אן מושיט לו את הקובע.

נָקוּב הוּא, מְקֻלְקָל. הוּא לֹא יִצְלַח עוֹד

לַחֲבִישָׁה. עָלַי לִרְכּוֹשׁ חָדָשׁ.

אָכֵן, מַכָּה! רוֹזֵן דֶּלוֹרְז' אָרוּר!

ז’אן. הִפְלֵאתָ גַּם אַתָּה אֶת מַכּוֹתֶיךָ;

כִּי עֲקַרְתּוֹ מֵאַרְכּוֹפָיו, יוֹמַיִם

שָׁכַב כְּמֵת – תְּמֵהַנִי אִם חָזַר

לְאֵיתָנוֹ.

אלבר. וּבְכָל־זֹאת, לֹא הִפְסִיד;

שָׁלֵם שִׁרְיוֹן־חָזֵהוּ הַוֶּנֶצִי,

וּבֵית־חָזוֹ שֶׁלּוֹ: חִנָּם־אֵין־כָּסֶף;

הֵן לֹא יָבוֹא לִקְנוֹת אַחֵר תַּחְתָּיו.

הָהּ, לָמָּה לֹא הֵסַרְתִּי קוֹבָעוֹ!

לוּלֵא כְּבוֹד הַגְּבִירוֹת וְהַדֻּכָּס,

אֲזַי הֲסִירוֹתִיו. רוֹזֵן אָרוּר!

מוּטָב הָיָה, לוּ אֶת רֹאשִׁי רוֹצֵץ.

וּלְבוּשׁ אֲנִי צָרִיךְ. בָּאַחֲרוֹנָה

יָשְׁבוּ הָאַבִּירִים כָּאן בְּאַטְלָס

וּכְלֵי־קְטִיפָה, וְרַק אֲנִי עָטִיתִי

שִׁרְיוֹן אֶל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁלַּדֻּכָּס.

טָעַנְתִּי, כִּי נִקְרֵיתִי לַתַּחְרוּת.

אַךְ מָה אֶטְעַן כָּעֵת? הָהּ עֹנִי, עֹנִי!

אֵיכָה יַשְׁפִּיל נַפְשֵׁנוּ עַד דַּכָּא!

בִּנְקוֹב דֶּלוֹרְז' בְּכֹבֶד חֲנִיתוֹ

אֶת קוֹבָעִי וְעַל פָּנַי דָהַר,

וְאָנֹכִי, בְּגִלּוּי־רֹאשׁ, דִּרְבַּנְתִּי

אֶת אֱמִירִי, – נִשֵּׂאתִי כַּסּוּפָה

וְכַ"ף אַמּוֹת אֶת הָרוֹזֵן טִלְטַלְתִּי,

כִּקְטוֹן הַצּוֹעֲרִים; אֵיךְ מִמְּקוֹמָן,

הִרְתִּיעוּ הַגְּבִירוֹת, כְּשֶׁקְּלוֹטִילְדָה

הֵלִיטָה אֶת פָּנֶיהָ וְהִצְוִיחָה,

וְהַמְבַשְּׂרִים שִׁבְּחוּ אֶת מַכָּתִי, –

אָז לֹא חָשַׁב אָדָם עַל הַסִּבָּה

לִגְבוּרָתִי וְעֹז־כֹּחִי הַפֶּלִי!

עַל קוֹבָעִי חָרָה לִי שֶׁנִּזַּק;

עֱזוּז־רוּחִי מִנַּיִן? – מִכֵּילוּת! –

אָכֵן, לֹא יִפָּלֵא לְהִדָּבֵק בָּהּ

בְּצֵל קוֹרַת אָבִי וּמוֹלִידִי.

וֶאֱמִירִי הַדַּל?

ז’אן. עוֹדוֹ צוֹלֵעַ,

וְלֹא תוּכַל לִרְכֹּב עָלָיו עֲדֶנָה.

אלבר. נוּ, אֵין עֵצָה: אֶת הָאַדְמוֹן אֶקְנֶה לִי.

גַּם כֶּסֶף־מְחִירוֹ אֵינֶנּוּ רָב.

ז’אן. אֵינֶנּוּ רָב, אֶלָּא שֶׁכֶּסֶף אָיִן.

אלבר. וּמָה אוֹמֵר שְׁלמֹה בֶּן־הַבְּלִיַּעַל?

ז’אן. אוֹמֵר הוּא, כִּי לֹא עוֹד תַּשִּׂיג יָדֵהוּ

לְהַלְווֹתְךָ כַּסְפּוֹ בִּבְלִי מַשְׁכּוֹן.

אלבר. מַשְׁכּוֹן! וְזֶה מִנַּיִן לִי, שָׂטָן!

ז’אן. אָמַרְתִּי לוֹ.

אלבר. וְהוּא?

ז’אן. גָּנַח, פִּקְפֵּק.

אלבר. בְּדִין הָיָה לוֹמַר לוֹ כִּי אָבִי

גַּם הוּא עָשִׁיר כְּזִ’יד, וְיוֹם אֶחָד

אִירַשׁ אֶת כָּל הוֹנוֹ.

ז’אן. אָמַרְתִּי לוֹ.

אלבר. וְהוּא?

ז’אן. פִּקְפֵּק, גָּנַח.

אלבר. צָרָה צְרוּרָה!

ז’אן. הוּא נִתְעַתֵּד לָבוֹא.

אלבר. תּוֹדָה לָאֵל.

לֹא אוֹצִיאוֹ מִכָּאן בְּלִי כֹּפֶר־נֶפֶשׁ.

קול דפיקה על הדלת.

מִי שָׁם?

נכנס יהודי.

היהודי. קְטוֹן עֲבָדֶיךָ.

אלבר. הוֹ, יָדִיד!

יוּדוֹן אָרוּר, מְכֻבָּדִי שְׁלֹמֹה,

קְרַב הֵנָּה, קְרָב: שָׁמַעְתִּי, כִּי סֵרַבְתָּ

לְהַלְווֹתֵנִי.

היהודי. אַח, אַבִּיר חַנּוּן,

נִשְׁבַּעְתִּי: עַז חֶפְצִי… אַךְ אִי־אֶפְשָׁר לִי.

מִנַּיִן כֶּסֶף לִי? הֲלֹא רֻשַּׁשְּׁתִּי

בִּשְׁקִידָתִי לִסְעוֹד הָאַבִּירִים

אֵין אִישׁ פּוֹרֵעַ חוֹב. נָא בְּטוּבְךָ,

לוּ תְּסַלֵּק לִי חֵלֶק־מָה…

אלבר. רוֹצֵחַ!

הֵן לוּ נִמְצָא לִי כֶּסֶף בְּכִיסִי,

מַה שִּׂיג־וָשִׂיחַ לִי עִמְּךָ? אַךְ הֶרֶף,

אַל תִּתְעַקֵּשׁ, שְׁלֹמֹה רְחִימָאִי;

הַב לִי זְהוּבִים. הָרִיקָה נָא מֵאָה,

כָּל עוֹד לֹא פִּשְׁפְּשׁוּ אוֹתְךָ

היהודי. מֵאָה!

וּלְוַאי הָיוּ לִי הַמֵּאָה!

אלבר. שְׁמָעֵנִי:

הֲלֹא תֵבוֹשׁ לִבְלִי חַלֵּץ רֵעֶיךָ

מִמְּצוּקָתָם?

היהודי. נִשְׁבַּעְתִּי…

אלבר. הֶרֶף, הֶרֶף.

מַשְׁכּוֹן דּוֹרֵשׁ אַתָּה! דִּבְרֵי־אִוֶּלֶת!

מָה אֲמַשְׁכֵּן לְךָ? עוֹר חֲזִירִים?

לוּ יֵשׁ עִמִּי מַשְׁכּוֹן, הֵן מְכַרְתִּיהוּ

זֶה כְּבָר. הֲכִי מְעַט מִמְּךָ, הַכֶּלֶב,

הֵן־צֶדֶק שֶׁל אַבִּיר?

היהודי. הֵן־צִדְקְךָ,

כָּל זְמַן שֶׁחַי הִנְּךָ, נִכְבָּד מְאֹד.

כָּל אַרְגְּזֵי הָעֲשִׁירִים הַפְלֶמִים

לִפְתּוֹחַ הוּא עָשׂוּי כְּמִין קָמֵעַ.

אַךְ אִם תָּבוֹא לְהַפְקִידוֹ אֶצְלִי,

סְתָם יְהוּדִי קַבְּצָן, וּבֵינְתַיִם

תָּמוּת (חַס וְשָׁלוֹם) אֲזַי סוֹפוֹ

לִהְיוֹת בְּמוֹ יָדַי כְּמִין מַפְתֵּחַ

שֶׁלַּתֵּבָה שֶׁהֻשְכְלָה הַיָּמָה.

אלבר. הֲכִי עָתִיד אָבִי לְבַלּוֹתֵנִי?

היהודי. הַכֹּל אֶפְשָׁר… חֶלְדֵּנוּ מִשָּׁמַיִם;

אֶתְמוֹל נוֹצֵץ בָּחוּר, הַיּוֹם נוֹבֵל,

וְאַרְבָּעָה זְקֵנִים כְּפוּפֵי־הַשֶּׁכֶם

הִנֵּה אֶל בּוֹר־הַקֶּבֶר־יִשָּׂאוּהוּ.

בָּרִיא הוּא הַבָּרוֹן. בִּרְצוֹן הַשֵּׁם –

אוּלַי יִזְכֶּה וְיַאֲרִיךְ יָמִים

עוֹד עֶשֶׂר, עוֹד עֶשְׂרִים, שְׁלֹשִים שָׁנָה.

אלבר. חָלִילָה, יְהוּדִי: בְּעוֹד שְׁלֹשִים –

בֶּן חֲמִשִּׁים אֶהֱיֶה, וּמַה יוֹעִיל

הַכֶּסֶף לִי אֲזַי?

היהודי. הַכֶּסֶף? – כֶּסֶף

תָּמִיד וְעַד שֵׂיבָה הוּא מוֹעִילֵנוּ;

אַךְ לַבָּחוּר הוּא עֶבֶד מִשְׁתַּלֵּחַ,

מוּרָץ יָמִין וּשְׂמֹאל בִּבְלִי רַחֵם.

וְלַזָּקֵן הוּא רַע נֶאֱמָן,

שֶׁהוּא נוֹצְרוֹ, כִּנְצוֹר בָּבַת־הָעַיִן.

אלבר. הָהּ! לְאָבִי לֹא עֶבֶד הוּא, לֹא רֵעַ,

כִּי אִם אָדוֹן; וְהוּא עַצְמוֹ עַבְדּוֹ,

וְעַד הֵיכָן! כְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי,

כַּכֶּלֶב הָאָסוּר. בְּחוֹר קוֹפֵא

יִרְבַּץ עַל לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ,

יַדִּיד שֵׁנָה, יִנְבַּח וְיִתְרוֹצֵץ, –

וְהַזָּהָב מֻנָּח בָּאַרְגָּזִים

בְּאֵין הוֹפְכִין לוֹ. דּוֹם! בְּבוֹא מוֹעֵד

אוֹתִי הוּא יְשַׁמֵּשׁ, לֹא עוֹד יָנוּחַ.

היהודי. אָכֵן, בִּלְוָיָתוֹ שֶׁל הַבָּרוֹן

יִזַּל זָהָב רַב יֶתֶר מִדְּמָעוֹת

יָחִישׁ עֶלְיוֹן יְרוּשָׁתֶךָ.

אלבר. Amen!

היהודי. וְשֶׁמָּא…

אלבר. מַה?

היהודי. חָשַׁבְתִּי, יֵשׁ סְגֻלָּה

אֲשֶׁר כָּזֹאת…

אלבר. וּמָהִי?

היהודי. זֹאת אוֹמֶרֶת…

מַכָּר לִי, יְהוּדִי אֶחָד זָקֵן,

רוֹקֵחַ דַּל…

אלבר. מִבַּעֲלֵי־הַנֶּשֶׁךְ,

כָּמוֹךָ, אוֹ הָגוּן מְעַט מִמֶּךָּ?

היהודי. לֹא, אַבִּירִי, מִסְחָר אַחֵר לְטוּבְיָה –

מִרְקַחַת שֶׁל טִפִּין… פְּעֻלָּתָן

הַפְלֵא וָפֶלֶא.

אלבר. מַה לִּי וְלָהֶן?

היהודי. בְּכוֹס שֶׁל מַיִם… רַק שָׁלֹש טִפִּין,

לֹא טַעַם בָּן, וְלֹא סִמָּן צֶבַע;

וְהָאָדָם, בְּלִי מַדְקְרוֹת מֵעַיִם,

בְּלִי קֶבֶס, בְּלִי מַכְאוֹב, שׁוֹבֵק חַיִּים.

אלבר. סוֹחֵר בְּסַם הוּא הַזָּקֵן.

היהודי. אָמְנָם –

גַּם בְּסַמִּים.

אלבר. וּבְכֵן? בִּמְקוֹם הַכֶּסֶף,

מָאתַיִם צִנְצָנוֹת שֶׁל סַם תַּלְוֵנִי,

זָהוּב בִּמְחִיר צִנְצֶנֶת. הֲלֹא כֵן?

היהודי. יֵשׁ אֶת לִבְּךָ לַחְמֹד לָצוֹן עָלַי –

אַךְ לֹא; אָמַרְתִּי לִי… אוּלַי… חָשַׁבְתִּי,

כִּי לַבָּרוֹן הִגִּיעָה עֵת לָמוּת.

אלבר. מָה! לְהַרְעִיל אָבִי! לַבֵּן הֵעַזְתָּ…

אֱחוֹז בּוֹ, זַ’ן,! אֵיכָה הֵעַזְתָּ לִי!..

תֵּדַע לְךָ, נִשְׁמַת יְהוּדוֹנֵי,

בֶּן־כְּלֶב, צִפְעוֹנִי! כִּי פֹּה, מִיָּד,

אֲנִי תּוֹלֶה אוֹתְךָ בַּשַּׁעַר.

היהודי. סְלַח לִי!

מְחַל: אַךְ צְחוֹק הוּא.

אלבר. זַ’ן, מַהֵר, תֵּן חֶבֶל.

היהודי. אֲנִי… אֲנִי בִּשְׂחוֹק. הֵבֵאתִי כֶּסֶף

אלבר. בְּרַח, כֶּלֶב!

היהודי יוצא.

הָהּ, עַד אָנָּה הֵבִיאַתְנִי

כֵּילוּת אָבִי! יהוּדוֹנִי מֵעֵז

לַצִּיעַ לִי כָּזֹאת! הַב כּוֹס שֶׁל יָיִן,

כֻּלִּי צְמַרְמֹרֶת… זַ’ן, אֲבָל הַכֶּסֶף

נָחוּץ לִי. חִישׁ, הַשֵּׂג אֶת הַיְּהוּדוֹן

יִמַח שְׁמוֹ, וְקַח כַּסְפּוֹ. וְהָבָה

הַקֶּסֶת לִי. שְׁטָר־קַבָּלָה אֱכְתּוֹב.

לְהַנּוֹכֵל הַלָּז. אַךְ אַל נָא תְבִיֵאהוּ

לְאִישׁ־קְרָיוֹת לְכָאן… אוֹ לֹא, הַמְתֵּן,

הֵן רֵיחַ סַם יִנְדּוֹף מִן הַזְּהוּבִים,

כְּמִשְׁקְלֵי כַּסְפּוֹ שֶׁל קַדְמוֹנוֹ…

בִּקַּשְׁתִּי כּוֹס שֶׁל יָיִן.

ז’אן. אֵין עִמָּנוּ –

אַף לֹא טִפָּה אֶחַת.

אלבר. וְזֶה אֲשֶׁר

שָׁלַח רֶמוֹן מִנְחָה לִי מִסְּפָרַד?

ז’אן. אַחֲרוֹן הַבַּקְבּוּקִים הֵבֵאתִי אֶמֶשׁ

לְנַפָּחֵנוּ הַחוֹלֶה.

אלבר. אָכֵן, זָכַרְתִּי…

אִם כֵּן, תֵּן מַיִם. הָהּ חַיֵּי נַוְלוּת!

גָּמוּר עִמִּי – אֵלֵךְ אֶל הַדֻּכָּס

לִתְבּוֹעַ דִּין: יִכְפּוּ נָא אֶת אָבִי

לִדְאוֹג לִי כְּלִבְנוֹ, לֹא כִּלְעַכְבַּר,

אֲשֶׁר נוֹלַד בַּחוּר.

מעמד שני    🔗

מרתף

הברון. כְּצִפִּיַּת בָּחוּר פּוֹחֵז וָרֵיק

לְרֵאָיוֹן עִם בַּת־זְנוּנִים נִפְתֶּלֶת

אוֹ סְכֶלֶת שֶׁרִמָּה, כֵּן יוֹם תָּמִים

לְרֶגַע זֶה צִפִּיתִי, בּוֹ אֵרֵד

אֶל סֵתֶר מַרְתֵּפִי, תֵּבוֹת מִבְטָח לִי.

הוֹ, יוֹם אָשְׁרִי! הַיּוֹם אֲנִי יָכוֹל

לְתוֹךְ תֵּבָה שִׁשִּׁית (שֶׁלֹּא מָלֵאָה)

לִשְׁפּוֹךְ עוֹד צְרוֹר זָהָב אֲשֶׁר אָגַרְתִּי.

מִצְעָר הוּא לִכְאוֹרָה, אַךְ אַט־לְאָט

יַשְׂגִּיאוּ מִכְמַנַּי. קָרָאתִי פַּעַם

עַל מֶלֶךְ שֶׁצִּוָּה לְחַיָּלָיו

לִשְׁפּוֹךְ צְרוֹרוֹת עָפָר לְסוֹלְלָה,

וְתֵל מָרוֹם הִגְבִּיהַּ – וְהַמֶּלֶךְ

מִפִּסְגָּתוֹ יָכוֹל בִּמְשׁוֹשׁ־לֵבָב

לִסְקוֹר הַגַּיְא עַל אָהֳלֵי הַלֹּבֶן

וּפְנֵי הַיָּם בְּשׁוֹט הָאֳנִיּוֹת.

כֵּן גַּם אֲנִי, בַּהֲבִיאִי בַּחֹפֶן

אֶת מַס־חֻקִּי הַדַּל אֶל הַמַּרְתֵּף,

הִגְבַּהְתִּי אֶת תְּלִי – וּמִמְּרוֹמָיו

אוּכַל לִסְקוֹר כָּל הַנִּכְנָע תַּחְתָּי.

מַה לּא נִכְנָע תַּחְתָּי? כְּאַשְׁמְדַי

כָּעֵת אוּכַל לִשְׁלוֹט עַל הָעוֹלָם;

לִכְשֶׁאֶרְצֶה – יִכּוֹנוּ הֵיכָלִים;

אֶל תּוֹךְ גַּנַּי, גַּנֵּי־הַחֲמוּדוֹת,

תִּנְהַרְנָה נִימְפוֹת בְּעֵדָה צוֹהֶלֶת;

וּבְנוֹת־הַשִּׁיר תָּבֵאנָה לִי מִסָּן,

וְהַגָּאוֹן בֶּן־הַחוֹרִין יִכַּף לִי,

וְהַצְדָּקָה וְיֶגֵע אֵין־תְּנוּמוֹת

לְשַׁלְמוֹנַי בְּהַכְנָעָה יוֹחִילוּ.

אֶשְׁרֹק שְׁרֵקָה, וּבְמֹרֶךְ, בְּמִשְׁמַעַת

חֲמַס־דָּמִים יִזְחַל עַל גְּחוֹנוֹ

וְאֶת יָדִי יָלֹק, וּלְתוֹךְ עֵינַי

יַבִּיט, לִקְרוֹא בָּהֶן אֶת רְצוֹנִי.

אֲנִי מוֹשֵׁל בַּכֹּל – בִּי אֵין מוֹשֵׁל.

רוֹמַמְתִּי עַל כָּל חֵפֶץ; שַׁאֲנַנְתִּי;

יָדַעְתִּי אֶת כֹּחִי: דַּיָּה, דַּיָּה לִי

הַהַכָּרָה הַזֹּאת…

מביט על זהבו.

הֲלֹא מִצְעָר הוּא,

אַךְ לְכַמָּה שְׁקִידוֹת שֶׁל בְּנֵי־אֱנוֹשׁ,

כְּזָבִים, דְּמָעוֹת, קְלָלוֹת וְתַחֲנוּנִים

שָׁלִיחַ הוּא בְּכֹבֶד מִשְׁקָלוֹ!

יֵשׁ כָּאן דֻּבְּלוֹן עַתִּיק… הִנֵּה. הַיּוֹם

לִי נְתָנַתּוּ אַלְמָנָה, אַךְ קֹדֶם

מוּל חַלּוֹנִי עִם שְׁלשֶׁת יְלָדֶיהָ

כָּרְעָה חֲצִי הַיּוֹם וּמַר הֵילִילָה.

יָרַד מָטָר, וְתַם, וְשׁוּב יָרַד,

הַצִּבְעוֹנִית לֹא זָעָה; לְגָרְשָׁהּ

יָכֹלְתִּי אָז, מַשֶּׁהוּ לָחַשׁ לִי,

וְלֹא תּחְפּוֹץ בְּהֵאָסְרָהּ מָחָר.

וְזֶה? אֶת הַלָּזֶה טיבו הֵבִיא לִי –

אֵי הִשִּׂיגוֹ נִרְפֶּה, נוֹכֵל כָּמוֹהוּ?

וַדַּאי גָּנַב; וְשֶׁמָּא אֵי־בּזֶה,

עַל אֵם־דְּרָכִים, בַּלַּיְלָה, בַּחֹרְשָׁה…

לוּ כָּל הַדָּם, הַיֶּזַע, הַדְּמָעוֹת,

אֲשֶׁר נִגְּרוּ עַל כָּל אֲשֶׁר טָמוּן פֹּה,

פִּתְאֹם פָּרְצוּ מְבֻטָּן אֲדָמָה,

וּבָא מַבּוּל חָדָשׁ – וְהִטְבִּיעַנִי

בְּמַרְתֵּפַי הָאֱמוּנִים. אַךְ הָבָה!

מבקש לפתוח תיבה.

מִדֵּי בּוֹאִי

לִפְתּוֹחַ תֵּבוֹתַי,

הַחִיל וְהַצְּמַרְמֹרֶת יֹאחֲזוּנִי.

לֹא פַּחַד הוּא (לֹא! מִפְּנֵי מִי אֶפְחָד?

חַרְבִּי עִמִּי; פִּלְדָהּ הַנֶּאֱמָן

עוֹרֵב אֶת הַזָּהָב), אַךְ לְבָבִי

בִּי יִתְחַמֵּץ מֵאֵיזֶה רֶגֶשׁ פֶּלִי…

יוֹרוּנוּ הָרוֹפְאִים: יֵשׁ בְּנֵי־אָדָם,

שֶׁבְּרָצְחָם יַרְגִּישׁוּ רֶגֶשׁ נֹעַם.

בְּהַכְנִיסִי מַפְתֵּחַ לַמַּנְעוּל,

אָחוּשׁ אֲשֶׁר וַדַּאי יָחוּשׁוּ הֵמָּה,

בְּנָעֲצָם סַכִּין בְּקָרְבָּנָם:

אֵימָה וָנֹעַם יָחַד.

פותח התיבה.

זֶה אָשְׁרִי!

שופך הכסף פנימה.

חֲבוּ לָכֶם, כִּי רַב שׁוּטְכֶם בָּאָרֶץ,

בְּשַׁמֶּשְׁכֶם יִצְרֵי צָרְכֵי אֱנוֹשׁ.

יִשְׁנוּ בָּזֶה שְׁנַת כֹּחַ וּמַרְגּוֹעַ,

שְׁנַת אֱלֹהִים בְּיַרְכְּתֵי מָרוֹם…

מִשְׁתֶּה לִי אֶעֱרוֹךְ הַיּוֹם הַזֶּה:

אַדְלִיקָה נֵר אֶל־נֹכַח כָּל תֵּבָה,

וְאֶפְתְּחֵן, וְאֶתְיַצֵּב בָּדָד

לְהִתְבּוֹנֵן אֶל עֲרֵמוֹת הַזֹּהַר.

מדליק נרות ופותח התיבות אחת־אחת

אֲנִי מוֹלֵךְ!.. הוֹ, זֹהַר הַקְּסָמִים!

כְּפוּפָה לִי מַמְלַכְתִּי וְנֶאֱדֶרֶת;

בָּהּ כָּל אָשְׁרִי, בָּהּ עֹז לִי וְתִפְאֶרֶת!

אֲנִי מוֹלֵךְ… אַךְ מִי יָבוֹא לִנְחוֹל

אֶת שִׁלְטוֹנִי עָלֶיהָ? זֶה יוֹרְשִׁי הוּא!

עֲוִיל פַּזְרָן, אֱוִיל וּפוֹרֵק־עֹל,

רֵעָם שֶׁל בְּנֵי־בְּלִיַּעַל שֶׁהִרְשִׁיעוּ!

אַךְ מוֹת אָמוּת, הוּא, הוּא! יֵרֵד לְכָאן,

לִנְוֵה־שַׁלְוָה, אֶל צֵל קוֹרַת הָאֵלֶם,

עִם חֶצְרוֹנִים, שְׁטוּפֵי חֶמְדָּה וָחֹנֶף.

יִגְנוֹב הַמַּפְתְּחוֹת מִגּוּפָתִי,

וּבְצַחֲקוֹ, יִפְתַּח אֶת הַתֵּבוֹת.

אָז יִזְרְמוּ כָּל מִכְמַנַּי כַּמַּיִם

אֶל כִּיס נָקוּב שֶׁל בֶּגֶד הָאַטְלָס.

הוּא בְּיָדָיו יִתּוֹץ אֶת כְּלֵי־הַקֹּדֶשׁ,

הוּא בֹּץ יַרְוֶה בְּשֶׁמֶן־הַמַּלְכוּת –

הוּא יְבַזְבֵּז… אֲבָל בְּאֵיזוֹ זְכוּת?

הֲמִהֶפְקֵר רָכַשְׁתִּי לִי כָּל אֵלֶּה,

אוֹ דֶּרֶךְ שְׂחוֹק, כַּקֻּבְיוּסְטָן הַלָּז,

גּוֹרֵף זָהָב בְּשִׁקְשׁוּקֵי קֻבִּיּוֹת?

הָהּ, מִי יֵדַע, כַּמָּה וִתּוּר מִצַּעַר,

כִּבּוּשׁ הַיֵּצֶר, כֹּבֶד עֶשְׁתּוֹנוֹת,

חֶרְדוֹת יָמִים, לֵילוֹת בְּאֵין־שֵׁנָה לִי

הָיָה הַמְּחִיר? אוֹ הֲיֹאמַר הַבֵּן,

כִּי הֶעֱלָה אֵזוֹב בִּי לְבָבִי,

כִּי תַאֲווֹת חָסַרְתִּי, כִּי מַצְפּוּן

לֹא כִּרְסְמַנִי מֵעוֹדִי, מַצְפּוּן,

חַיַּת־הַשֵּׁן הַטּוֹרְפָנִית, מַצְפּוּן,

אוֹרֵחַ לֹא־קָרוּא, נוֹשֶׁה גַס־נֶפֶשׁ,

אִישׁ־שִׂיחַ טַרְדָּנִי, מְכַשֵּׁפָה,

הַמַּחְפִּירָה יָרֵחַ, וּקְבָרִים

יָזוּעוּ, אַף יָקִיאוּ מֵתֵיהֶם?…

לֹא, קְנֵה תְחִלָּה הוֹנְךָ בְּיִסּוּרִים,

אֲזַי נִרְאֶה, אִם יְבַזְבֵּז חֵלֵכָה

אֶת רְכוּשׁוֹ, שֶׁבָּא לוֹ בְּדָמִים.

הָהּ לוּ אוּכַל מִמַּבָּטֵי־בְּלִיַּעַל

לַסְתִּיר אֶת הַמַּרְתֵּף! לוּ מִקִּבְרִי

לָבוֹא אוּכַל, כְּצֵל עַל מִשְׁמָרוֹ

לָשֶׁבֶת עַל תֵּבָה וּמִכְמַנַּי

מִן הַחַיִּים לִשְׁמוֹר כָּעֵת עַתָּה!..

מעמד שלישי    🔗

בארמון

אלבר, הדוכס

אלבר. הֱוֵי סָמוּךְ, דֻּכָּס: זְמַן רַב סָבַלְתִּי

חֶרְפַּת דַּלּוּת מָרָה. לוּלֵי הַכֹּרַח

בִּתְלוּנָתִי לֹא בָּאתִי לְפָנֶיךָ.

הדוכס. סָמוּךְ לִבִּי, סָמוּךְ: בְּאֶפֶס כֹּרַח

אַבִּיר נָדִיב, כָּמוֹךָ, לֹא יַרְשִׁיעַ

אֶת מוֹלִידוֹ. אֵין מֻפְקָרִים כָּאֵלֶּה…

יְהֵא לִבְּךָ בָּטוּחַ: אֶת אָבִיךָ

אוֹכִיחַ בִּיחִידוּת, מִפֶּה לְאֹזֶן.

מִיַּד יָבוֹא. מִכְבָּר לֹא נִזְדַּמַּנּוּ.

יְדִיד סָבִי הָיָה. זָכוּר אֲנִי:

בְּשַׁחַר יַלְדוּתִי הָיָה אָבִיךָ

עַל סוּסָתוֹ נוֹהֵג לְהַרְכִּיבֵנִי

וְכֹבֶד קוֹבָעוֹ כּוֹפֶה עָלַי,

כְּעֵין הַפַּעֲמוֹן.

מביט בחלון.

וּמִי זֶה שָׁם?

לֹא הוּא?

אלבר. כֵּן הוּא, דֻּכָּס.

הדוכס. לֵךְ הִסָּתֵר

בְּחֶדֶר זֶה. אֶקְרָא לְךָ.

אלבר יוצא; נכנס הבארון.

בָּרוֹן,

שָׂמַחְתִּי לִרְאוֹתְךָ בָּרִיא אוּלָם.

הברון. אֻשַּׁרְתִּי, הַדֻּכָּס, שֶׁבְּכֹחִי הוּא

לָבוֹא לְכָאן כִּפְקֻדָּתְךָ עָלַי.

הדוכס. יָמִים מִכְבָּר, בָּרוֹן, לֹא נִתְרָאֵינוּ,

הֲתִזְכְּרֵנִי עוֹד?

הברון. אֲנִי, דֻּכָּס?

זְכַרְתִּיךָ כְּהַיּוֹם? הָיִיתָ יֶלֶד

שׁוֹבָב מְאֹד. – אָבִיךָ הַמָּנוֹחַ

הֵשִׂיחַ לִי: פִילִיפ (תָּמִיד כִּנַּנִי

בְּשֵׁם פִילִיפ), וּמַה תֹּאמַר? לֹא כֵן?

בְּעוֹד עֶשְׂרִים שָׁנָה נִהְיֶה הַשְּׁנַיִם

כְּשִׁנֵּי סְכָלִים לִפְנֵי הַזַּאֲטוּט

דְּהַיְנוּ, לְפָנֶיךָ…

הדוכס. נְחַדֵּשׁ נָא

קִשְׁרֵי־רֵעוּת. זָנַחְתָּ חֲצֵרִי.

הברון. זָקַנְתִּי, הַדֻּכָּס: מה אֶעֱשֶׂה עוֹד

בַּחֲצֵרְךָ? אַתָּה צָעִיר, אַתָּה

שׁוֹחֵר תַּחְרוּת, מִשְׁתִּים. וְאָנֹכִי

לֹא עוֹד אֶצְלַח. לוּ מִלְחָמָה תִּקְרֶה,

אֶגְנַח מְעַט, אַךְ שׁוּב אֶרְכַּב עַל סוּס;

עוֹד יַעֲמוֹד כֹּחִי לְמַעֲנֶךָּ

בְּפִיק יָדִי לִשְׁלוֹף חַרְבִּי מִקֶּדֶם.

הדוכס. בָּרוֹן, יָדַעְנוּ גֹּדֶל שְׁקִידָתֶךָ;

יְדִיד סָבִי הָיִיתָ; אַבָּא זַ"ל

הוֹקִיר אוֹתְךָ. תָּמִיד נֶחְשַׁבְתָּ לִי

אַבִּיר וְנֶאֱמָן – אֲבָל נֵשֵׁב נָא,

הַיֵּשׁ לְךָ בָּנִים?

הברון. כֵּן, בֵּן יָחִיד.

הדוכס. וְלָמָּה לֹא אֶרְאֶנּוּ בִּמְסִבַּי?

מָאַסְתָּ בָּאַרְמוֹן, אַךְ לְגִילוֹ

וּלְתָאֳרוֹ יָאֶה לִהְיוֹת עִמָּנוּ.

הברון. שׂוֹנֵא הוּא הֲמֻלַּת חַיֵּי־חֶבְרָה;

כִּי פֶּרֶא הוּא טִבְעוֹ וּקְדוֹרַנִּי –

סְחוֹר־סְחוֹר לְטִירָתְךָ יָשׁוּט בַּיַּעַר

כְּעֹפֶר־אַיָּלִים

הדוכס. לֹא טוֹב לַבֵּן

לִחְיוֹת פְּרָאִים. כְּרֶגַע נַרְגִּילֶנּוּ

אֶל מְחוֹלוֹת, מִשְׁתִּים וְתַחְרֻיּוֹת.

אֵלַי שְׁלָחֵהוּ; קְצוֹב לוֹ לְבִנְךָ

קִצְבַת דָּמִים הוּגְנָה לְתָאֳרוֹ…

קָדְרוּ מְאֹד פָּנֶיךָ, וְאוּלַי

עָיַפְתָּ מִן הַדֶּרֶךְ?

הברון. לֹא עָיַפְתִּי;

אֶלָּא שֶׁהֵבַכְתַּנִי. לְפָנֶיךָ

מֵאַנְתִּי לְהוֹדוֹת, אַךְ אִלַּצְתַּנִי

לוֹמַר עַל בַּר־בִּטְנִי אֶת הַדְּבָרִים

אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתִּי לְכַחֵד מִמֶּךָּ.

לְהַוָּתִי, דֻּכָּס, אֵין הוּא רָאוּי

לַחֲסָדֶיךָ וּלְשִׂימַת־לִבֶּךָ.

בְּהוֹלֵלוּת וְשֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת

מַשְׁחִית הוּא נְעוּרָיו.

הדוכס. כָּל זֶה, בָּרוֹן,

מִגֹּדֶל בְּדִידוּתוֹ. כִּי הַבְּדִידוּת

וְהָעַצְלָה יַשְׁחִיתוּ אֶת הַנֹּעַר.

אֵלַי שָׁלְחֵהוּ, נָא: מִיָּד יִזְנַח

אֶת הֶרְגֵּלָיו, יַלְדֵי הַשִּׁמָּמוֹן.

הברון. סְלָחֵנִי נָא, אַךְ צַר לִי, דֻּכָּסִי,

כִּי לֹא אוּכַל לְהִתְרַצּוֹת לְכָךְ…

הדוכס. אַךְ מִפְּנֵי מָה?

הברון. נָא, פְּטוֹר אֶת הַזָּקֵן…

הדוכס. גּוֹזֵר אֲנִי: הַגֵּד אֶת הַסִּבָּה

לְתֹקֶף סֵרוּבְךָ.

הברון. חָרָה אַפִּי

בִּבְנִי.

הדוכס. עַל מָה?

הברון. עַל חֵטְא הַתּוֹעֵבָה.

הדוכס. אַךְ מַה חֶטְאוֹ, הַגִּידָה וְאֵדָע.

הברון. פַּטְרֵנִי, הַדֻּכָּס…

הדוכס. מוּזָר מְאֹד,

אוֹ שֶׁמָּא בּוֹשְׁתָּ מִפָּנָיו?

הברון. כֵּן… בּוֹשְׁתִּי…

הדוכס. אַךְ מַה, אֵפוֹא, פִּשְׁעוֹ?

הברון. הוּא… הִתְנַכֵּל

לַהֲמִיתֵנִי.

הדוכס. לְהָמִית! אִם כֵּן,

אֶתְנֵהוּ בִּפְלִילִים, כְּזֵד בְּלִיַּעַל.

הברון. דְּבָרַי לֹא אֲסַהֵד, אַף כִּי יָדַעְתִּי,

שֶׁבְּפֵרוּשׁ שׁוֹאֵף הוּא לְמוֹתִי,

אַף כִּי יָדַעְתִּי, כִּי הֵזִיד עָלַי

לָקַחַת…

הדוכס. מָה?

הברון. כַּסְפִּי.

אלבר.

פורץ החדרה.

בָּרוֹן, זֶה שֶׁקֶר!

הדוכס. לבן.

אֵיכָה תָעִיז?..

הברון. אַתָּה, אַתָּה הֵעַזְתָּ!..

דִּבּוּר כָּזֶה הִטַּחְתָּ בְּאָבִיךָ!..

אֲנִי שִׁקַּרְתִּי? פֹּה, בִּפְנֵי מוֹשְׁלֵנוּ?…

לִי, לִי… שֶׁהִנְנִי…

אלבר. הִנְּךָ שַׁקְרָן.

הברון. וְלֹא הִכָּה הָרַעַם, אֵל שַׁדַּי!

הָרֵם, אֵפוֹא, וְחֶרֶב תִּשְׁפְּטֵנוּ!

זורק כסיה, הבן אץ להרימה.

אלבר. חֵן־חֵן. הִנֵּה רֵאשִׁית מַתַּת אָבִי.

הדוכס. מָה הַדָּבָר? מַה זֶּה רָאוּ עֵינָי?

הַבֵּן נָכוֹן לִקְרָב עִם אָב זָקֵן!

אוֹי לַיָּמִים, עָנְדוּ לְצַוָּארִי

שַׁרְשֶׁרֶת־דֻּכָּסִים! דּוֹם, מְטֹרָף!

דּוֹם, גּוּר־נָמֵר! הַרְפּוּ. לבן. חֲדַל מִזֶּה;

תֵּן לִי אֶת הַכְּסָיָה הַזֹּאת.

מוציאה מידו.

אלבר. חֲבָל!

הדוכס. אֵיכָה תקע בָּהּ צִפָּרְנָיו! – מִפְלֶצֶת!

גֵּשׁ הָלְאָה: אַל תַּרְהִיב בְּנַפְשְׁךָ

לְהֵרָאוֹת עוֹד לְפָנַי, עַד אִם

אֶקְרָאֲךָ.

אלבר יוצא.

אַתָּה, זָקֵן עָלוּב,

הֲלֹא תֵבוֹשׁ…

הברון. סְלָחֵנִי, אֲדוֹנִי…

אֵין כֹּחַ לַעֲמוֹד… כּוֹשְׁלוֹת בִּרְכַּי…

מַחְנָק!.. מַחְנָק!.. אַיֵּה הַמַּפְתְּחוֹת?

מַפְתְּחוֹתַי, מַפְתְּחוֹתַי!..

הדוכס. הוּא מֵת!

אָיוֹם הַדּוֹר, אָיְמוּ הַלְּבָבוֹת!