¹

שם העיר בכל התנ"ך הוא קדש, בשש נקודות, לא כל כך מפני הסמיכות, אלא גם להפרידה מן העיר האחרת ששמה קדש (בקמץ וצירה).

מענין מאוד להתבונן, כי כל קדש אשר מחוץ לגבולות א"י מנוקדת בתנך בקמץ וצירה וכל קדש שבתוך גבולות הארץ, כמו קדש נפתלי, קדש של יהודה ² וקדש של ישכר כלן מנוקדות בשש נקודות.

בכתבי “תל־אל־אמרנא” נקראת העיר הזאת בשם קדשי. בתרגום השבעים שם העיר הוא Kadys כמו כל הערים אשר שמן קדש או קדש. איזביוס בהאונומסטיתון שלו קורא אותה בשם Cidissvs לפי דבריו היתה בקרבת הפמייס. הירונימוס קורא לה Cidissvs ולפי דברים היתה רחוקה כעשרים מיל רומי מן צור. יוסף בן מתתיהו במלחמותיו מזכירה פעמים אחדות בתור קדש אשר לצורים. אחרי הטבח הנורא אשר עשו הסורים ביהודים בקסריא התנפלו היהודים על ערים אחדות וישרפון לעשות נקמות בגויים. בין הערים ההן היתה גם קדש אשר לצורים (IV. 2. 3)

ושם הסיע טיטוס את חילו אחרי המלחמה בגוש חלב. ונראה כי אז לא היתה שייכת העיר ליהודים כי אם לצור. ואז היה זה כפר חזק ומבוצר.

אבל מאד יתכן כי קדש זו הנזכרת בפי יוסף איננה כלל קדש נפתלי. בקדמוניותיו (V. 1. 18) בהזכירו את מלחמת יהושע עם מלכי הצפון המבוארות בפרק י“א של יהושע, מוסיף ואומר כי המלכים התודעו יחד עם חילם אצל Berotha אשר בקרבת Kedeca את בירותה זו רוצה רובינסון לזהותה עם הכפר באריתייאו אשר בקרבת הכפר “קדס”, ושהיא גם ברתותא מקום מושבו של רבי אליעזר ב”ר יהודה איש כפר ברתותא. ור“י שוורץ אומר לאחדה עם “וכל הברים” (ש“ב כ, י”ד), אבל תרגומו של הברים היא “וכל קרין”. על כל אופן אין יוסף מזכיר שזו היא קדש נפתלי, מה שאין כן כשמזכיר את ערי המקלט שקבע יהושע אומר מפורש שאחת מעיר המקלט היתה קדשה Kydesa אשר לשבט נפתלי בגליל העליון (קדמוניות V.1 24). עוד מזכיר את העיר קדש KYdesa בכבוש תגלת פלאסר בימי פקח בן רמליהו. (שם IX. 11. 1) הוא הכבוש הנזכר במלכים ב' ט”ו כ"ט, שהשתרע על שני עברי הירדן ואשר גם שם אין לברר בדיוק את המקום.

עוד מזכיר יוסף בקדמוניות את השם קדש KYdesa במלחמת יונתן המכבי עם חיל דמיטריוס אצל הצור. יונתן רדף אחר האויב עד קדש, ששם היה חיל המצב של דמיטריוס (XIII 7.5) ועיין חשמונאים א' י“א ע”ז.

והנה היום נמצא כפר ערבי בשם “קדס” למעלה מים סומכי וכל רושמי המפות נמשכים אחר דעת רובינסון לזהות את הכפר הזה עם קדש־נפתלי.

אבל כנראה היא טעות גמורה. ובמקום ללכת שולל אחרי צלצול השם, יותר נכון לשאוב מים ממעין קדוש ונאמן, ממקורותינו הראשונים, אז נראה כי אין מקום להזדהות זו עם הכפר קדס הערבי אשר אצל החולה.

ברייתא עתיקה מאד, לפי תוכנה וסגנונה, אשר מקורה בתוספתא 0 מכות פ"ב ונשנית בבלי (מכות ט') ובירושלמי (מכות פ"ב) העוסקת בקביעת ערי מקלט, היא מצינת לנו בקירוב את מקומה של קדש נפתלי. והיות כי שוני הברייתא היו בארץ ומסורתם ברורה, וקבלתם מדויקת. וידיעתם אמתית ומבוססת על יסוד הלכות מאוששות, ולכן נוכל לקחת אותה ליסוד מוסד בלי כל פקפוק.

הברייתא אומרת:

"שלש ערים הפריש משה בעבר הירדן, וכשבאו לארץ הפרישו עוד שלש. ואף על פי כן לא היו אלו ואלו קולטות עד שכבשו וחלקו. משכבשו וחלקו, נתחייבה הארץ במעשר ובשביעית (כן הוא בתוספתא, אבל בירושלמי נאמר בשמיטין וביובלות), והיו אלו ואלו קולטות.

שלוש ערים הפריש יהושע בארץ כנען, והיו מכוונות נגד שלוש שבעבר הירדן כשתי שורות שבכרם חברון ביהודה – כנגד בצר במדבר, שכם בהר אפרים – כנגד רמות בגלעד, קדש בגליל – כנגד גולן בבשן. ואעפ“י שהפריש שכם בהר אפרים לא היתה קולטת. הפריש קרית־יערים תחתיה עד שכבשו את שכם. ואעפ”י שהפרישו קדש בגליל, לא היה קולטת, הפריש גמלה תחתיה (כן הוא בירושלמי, ובתוספתא נשתבש וכתוב “כמלא”) עד שכבשו את קדש³.

“ושלשת ־ שיהיו משולשות, שיהא מחברון לדרום (בירושלמי; ליהודה) כמחברון לשכם, ומחברון לשכם כמשכם לקדש, ומשכם לקדש כמקדש לצפון (הוספת הבבלי על הירושלמי והתוספתא) עכ”ל.

כמה הלכות גדולות אנו למדים מברייתא זו, שבא בשלשלת המקורים החשובים הללו בשנויים קלים מאד. בבבלי היא באה בקצור אבל בבהירות מפליאה.

א) שיש לנו לחפש את בצר ממש בקו ישר מנגד לחברון, מה שהוא נכון מאד⁴.

ב) ואת רמות בגלעד צריכים אנו למצא בקו ישר מנגד שכם, מה שהוא כן באמת⁵.

ג) לפי זה צריכה להיות קדש נפתלי בקו ישר מנגד לגולן בבשן שהיא סאחם א ג’ולן. ולפי רושמי המפות אין זו כפי המציאות כלל ואף לא קרוב אל המציאות.

ד) יהושע חילק הארץ לארבעה חלקים שוים, ובסוף החלק הראשון מן הגבול קבע עיר מקלט. למען קיים מצות “ושלשת”, שתהיינה שלש הערים משולשות ר“ל שתהיה עיר אחת רחוקה מחברתה כמו חברתה מחברתה. וכי המרחק הזה ישוה מעיר מקלט הראשונה והשלישית עד הגבולים כמו מהראשונה להשניה וכמו מהשניה להשלישית. (כי בסוף הגבולים לא רצה לקבוע ערי מקלט. וכמו שדרשו חז”ל: בתוך ארצך ולא בספר (ספרי).

ה) וכדי לדעת המרחק מעיר אחת לחברתה נוכל לקחת בתור מדה מדויקת את המרחק שבין חברון לשכם, שתי ערים ידועות לנו היום בדיוק במקומן, ואין כל ספק בזהותן. והנה מחברון לשכם ישנם בערך 78.5 קילומטר. וכן גם מבצר אשר לראובני, עד רמות בגלעד, ישנם ג"כ בערך 79 קילומטר.

גם מתחלת גבול ארץ ישראל הדרומי אשר הוא בקו מעלה עקררבים, חרמה (צפת של שמעון), היינו מן ואדי אל פוקרה⁶, עד ואדי אל אביאץ, ששם הוא גבול שמעון עד אדום, משם עד חברון הוא ג“כ בערך 80 ק”מ. הגבול הצפוני של א“י הוא בסוף זבולון אשר ירכתו על צידון, ומשכם עד שמה יש בערך 158 קילומטר. בעת אשר משכם לכפר קדס אשר למעלה מים סומכי המרחק הוא בערך 103 ק”מ. ואם נרחיק את הגבול הצפוני של א“י מקדם והלאה כמו משכם לקדם אז נצטרך לחפש את הגבול עוד מהלאה לביירוט. גם אין קדם זו מתאמת ומכוונת כלל ברחב קו ישר עם גולן בבשן. ואף לא בקו עקום. כי גולן בבשן הוא בקו ישר המתחיל בים כנרת ועמק זבולון עד חיפה, בעת אשר קדס הוא בקו שנגמר אצל ראס אל נקורה, הרחוק כל כך מחיפה בערך כשלשים ק”מ ויותר. ואי אפשר לומר ע"ז שהיו מכוונות אחת כנגד אחת “כשתי שורות של כרם”.

וע“כ נוטים אנחנו לשער עפ”י מה שיוצא לנו מהברייתא הזאת כי קדש נפתלי צריכה להיות בסביבי הכנרת, בערך במקום שנמצאת עתה “פוריה”, או מעט למעלה ממנה אבל לא יותר למעלה ולא יותר רחוק ברוחב, מפני כי בחלקו של נפתלי נפלה רק רצועה צרה במקום ההוא, ורוב הרוחב הוא בחלקו של זבולון. ואז יהיו כל דברי הברייתא מתאימים. ושם היה עיקר הגליל. כי מסופקני אם למעלה מימה של סומכי אפשר להכניס בשם הגליל בזמן בית ראשון וצריך עיון רב בזה. וקדש נפתלי הלא היתה בגליל בהר נפתלי (יהושע כ' ז') וכנראה ערי המקלט כלן היו על מרומי הרים. עיין שם ביהושע⁷.

ואם כי יקשה גם לפי השערותנו וגם לפי דברי החוקרים מדוע בחר יהושע עיר מקלט לא במרכז הרוחב אלא בקרבת הגבול הקיצוני. לא כמו שכם וחברון. ואף כי היה אז בתוך חלקו של זבולון, מה בכך? ואולי היתה מסורה ביד יהושע שהעיר המקלט השלישית תהיה בחלקו של נפתלי.

קרוב לקדש היה גם אלון בצעננים (או בצענם, קרי וכתיב). ותרגם יב“ע מישור אגניא דעם קדש. ובירושלמי מגלה פ”א: אילון היא איילון ובצענים אגניא דקדש. אגניא הוא תרגום של בצעים או בצות, וגם נרדף הוא עם נקעים כמו שמצינו בבא בתרא ק“ג, נגאוני דארעא (תרגום של נקעים שמה) ואולי אוגנו של בור בסוכה ובערובין הוא מזה, שהוא מקום קבוץ המים. ועיין במד”ר נ“ו ששוור את אגינו והקפיץ את בני עמו. ומאד יתכן שהמישור הזה נקרא בצענים, בשם זוגי, יען כי הוא בין שני הבצענים, הכנרת ומי מרום (סומכי). כמו נהרים שהוא ע”ש החדקל והפרת. על כל אופן לא למעלה מים סומכי.

בכלל ידיעותינו בגבולות זבולון ונפתלי לקויות הן מאד. וקשה לעמוד על דיוקם ועל זהותן של כמה מעריהם⁸. ואפילו הכנרת בעצמו לפי חז"ל (ב“ק פ”א ע"ב) הוא כולו לנפתלי, ולפי הזוהר יש בו חלק גם לזבולון. כן גם הר תבור היו בו כמה אזנים בולטות שהיו שייכות לנפתלי ונקראו אזנות תבור והיו בו כמו כסלים שוקעות שהיו שייכות לזבולון ונקראו כסלות תבור.

גם אם נתבונן ממהלך המלחמה של ברק ודבורה עם סיסרא ונוכחנו כי קדש איננה במקום הכפר קדס אשר בקרבת החולה. ברק היה מקדש נפתלי ודבורה פקדה עליו בשם ה' למשוך כעשרת אלפי איש מנפתלי וזבולון אל הר תבור. וברק אסף את כולם קדשה, ומשם משך אותם להר תבור ששם ירד להפגש עם חיל סיסרא, שהיה בנחל קישון. וטאם אמר שהכפר קדש היא קדש נפתלי, למה להטריח את כל העם הזה לעלות אל קדש, הקרובה כל כך לחצור בירת האויב ומשם לשוב מרחק רב עד התבור. מה שאין כן אם נאמר שקדש היה בקרבת טבריא, אז באמת היא קרובה אל התבור. גם בריחת סיסרא אל אהל יעל באלון בצעננים תהא מוזרה מפני רחוק המקום משדה המערכה, וכן גם רדיפת ברק אחיו אל המקום הזה תהא בלתי מובנת.

לפי זכרוני יש בקרבת טבריא מקום אחד ששמו עד היום גם בערבית “קדיש” אבל בהמפה אשר לפני לא מצאתיו.

כנראה שגם חז"ל היו מסופקים בזהותה של קדש נפתלי זו איפה היתה. על השאלה היאך הפרישו את קדש לעיר מקלט והלא היא נחשבת בין ערי המבצר (יהושע י“ט ל”ה־ל"ז) ותניא ערים הללו אין עושים אותם לא שירים קטנים ולא כרכים גדולים⁹, אמר רב יוסף תרתי קדש הואי (מכות י, ע“א וגם בערכין ל”ב).

 

עוד על קדש נפתלי    🔗

המאמר “קדש נפתלי” ב“ההד” חוברת ה' תרצ“ד, מתאמץ בחלקו הראשון להוכיח שהיו שתי ערים בשם קדש, קדש נפתלי וקדש סתם. אלא שההוכחה ע”י יוספוס המביא תמיד רק את השם קדש, חוץ מבמקרה אחד שהוא מזכיר את קדש נפתלי, קצת קלושה. קל למצוא פירוש להופעה זו. בכל מקום כשנזכר השם קדש לבדו בלי התוספת נפתלי, הוא נמצא בקשר עם שם מקום ידוע אחר, כמו קדש של הצורים, קדש ע“י חצור (במלחמת יהונתן), קדש בסביבת בירותה, שלפי דברי המאמר עצמו, רובינזון מזהה אותו עם כפר בקרבת קדיס של היום. ולפיכך לא היה שום צורך להטעים בכל מקום קדש שבנחלת נפתלי, חלוקה שהיתה היסטורית כבר מזמן בימי ההיסטוריון היהודי. כאשר יוספוס אומר מפורש קדש של נפתלי הוא עושה זאת מכיון שאינו מביא במקום זה שמות מקומות אחרים שמהם אפשר היה להוציא מסקנות בנוגע למקומה של קדש. הפסוק במל”ב טו, כט, מוכיח: א) שהעיר קדש הנזכרת שם היא קדש נפתלי שנאמר עיון… קדש… כל ארץ נפתלי. ב) שהעיר קדש היתה בסביבת עיון, חצור, ואכל בית מעכה (ערים אלה נזכרות יחד עם דן גם במל"א, טו כ') מה שמוכח אולי גם מיהושע, יטץ לו־ז, ששם נזכרות קדש וחצור זו אחר זו. אגב, בכבוש תגלת פלאסר מזכיר יוספוס שוב רק את קדש. בלי נפתלי, מפני גם שכאן ברור לאיזה מקום התכוון (ראה למעלה). כל הערים הנזכרות, עיון־נרג, עיון, אבל בית מעכה־אביל 0דן־תל אל קדי) חציר־מרג, או ג’בל חדירה (ראה Garstang או לפי (lhuB) תל אל קדה, הן בסביבת קדיש של היום, שלוש (4) בצפונה ואחת בדרומה של קדיס שהיא קדש העתיקה בלי שום ספק. עוד הוכחה לדבר זה נמצא בספר החשמונאים א, יא, סג, סז, עג. מפסוקים אלה יוצא שחצור נמצאת בדרום קדש. (Schuerer 1 236, Bhul 236) זה מתאים בדיוק למצב של חדירה ואל קדה בדרום קדיס. ואפשר לשער שגם האונומס תיקון לא היה מזכיר את קדש בקרבת פנים אם היתה נמצאת בסביבת טבריא. לבסוף, אין לשכוח שגם שרידים עתיקים מעידים על ישוב קדמון בקדיס. שנוי הכתיב של קדש אצל יוספוס אינו מצדיק שום השערות אחרי שהוכח שמדובר כאן רק על עיר אחת, חוץ מזה יש הרבה מקרים כאלה. על השרידים בקדיס מדבר Buhl ע' 236.

בנוגע לברייתא הנזכרת במאמר, כדאי להעיר על קטע ממדרש תנחומא לדברים ד, מא; ה, ו. (גנזי שכטר, הוצאת גנזבורג ע' 112). שם נאמר:…ואת גולן בבשן זו סלוקיא. בהערה באותו מקום רוצה המו“ל לזהות את סלוקיא עם גדרה הנקראת ג”כ בשם זה, ומביא לדבר ראיה משירר (Schuerer 11 160) וזוהי טעות. סילוקיא הנזכרת בתנחומא היא סלוקיא הנמצאת איזה קילומטרים בדרום קדיס בעבר הירדן המזרחי קרוב לאגם חולה. (עי' Buhl ע' 241 שירר בעצמו בדברו על גדרה אומר שהשם סלוקיא לא התפרסם והיה רק שם רשמי לזמן מה (שירר 11 161). ראיה נוספת לדבר שסלוקיא וגדרה היו מקומות שונים מוצאים בתולדות אלכסנדר ינאי שכבש את גדרה עוד לפני שנת 96 לפני הספירה הנוצרית ואת סלוקיא כבש רק בין שנות 80־83 (ע' 283, 279). גם שירר מכיר את סל. בקרבת החולה (1,284). מכל זה יוצא בבהירות שקדיס היא קדש נפתלי, גם לדעת המאמר הנ“ל מכיון שמצבה כמעט בדיוק, יש רק הפרש קטן, מול סלוקיא שהיא גולן בבשן. עוד פעם אנו מוצאים את סלוקיא בתרגום יהונתן לדברים ג,י, במקום סלכה. כנראה נגרמה הטעות ע”י צלצול המלות סלכה וסלוקיא. ע"כ פנים נראה שגם כאן היתה מסורה שסל. עומדת בבשן.

על מקומו של הבשן אין להאריך כאן. הפסוק, “דן… יזנק מן הבשן” יספיק.

כל זה טוב ויפה אבל בשני מקומות בדברי יוספוס (קדמוניות XIII.15.3 מלחמות I 4,8) אנו מוצאים את גולנה (גולן) וסלוקיא כשתי ערים שונות, ובכן מה יהיה להמדרש תנחומא הנזכר? נראה שהפתרון קל, אם נסיר אצל יוספוס את המילה “קאי” (Kai) נמצא ששם לא מדובר על שתי ערים אלא על עיר אחת בשם גולנה סלוקיא. וזוהי ההשערה, שלגולנה (גולן) היו שם שני סלוקיא, דבר שמוצאים גם אצל שתי ערים אחרות בעבר הירדן, אצל אבילאה (Schuerer 11 126) ואצל גדרה ששתיהן נקראות ג“כ בשם סלוקיא. במציאות שני שמות לעיר אחת אין דבר מתמיה (לגדרה יש אפילו שם שלישי אנטיוכה). ביחוד אצל ערים עתיקות שקבלו את שמן השני, היוני, כאשר נבנו מחדש, כאן ע”י הסולקיים, נוסף על השמות השמיים העתיקים (אבל, גדר, גולן)O. יוספוס מזכיר את סל, עוד פעמים אחדות בלי הזכרת השם גולנה (מלחמות 11.20.6.IX.1 1. חיי יוסף 37) כנראה מפני שבמקומות האלה נזכרת הסביבה שבה עמדה העיר (ראה גם אצל ק. ־ נ,), לעומת זה הוא מדבר בקדמוניות ובמלחמות על שטח גדול מאד.

לתקון הקטן שנעשה בדברי יוספוס, תקון שבעזרתו אפשר להסכיר כל נגוד בין המדרש תנחומא ובין דברי יוספוס הביאו מחשבות אלה: א) המדרש הנזכר הוא עתיק מאד (ראה דברי המו"ל, שירר 145) ונתחבר בטח סמוך עוד את גאולון (גולן) בתור כפר גדול לזמנו של אוסיביוס המזכיר (Onom 242,75 Ledit Lag) ולכן אי אפשר שמחבר המדרש, או אפילו המעתיק, היה יכול לחבר שתי ערים שונות או כפרים שונים, ביחוד אם האחת שחם אג' ג’ולן (אם נלך אחרי Furrer, Z. D. P.V. 12, 150; שירר Z.D.P.V 9, 196) נמצאת בקצה האחד של הגולן, לפי הגדרת שירר 427,

1. והשניה בקצה השני כמעט ע“י החרמון, בזמן שהאחת, לפחות, התקימה עוד בזמנו בשמה העתיק. ב) מקומה של סלוקיא הוא לא רחוק מהגליל העליון וטבריא מושב יהודים רבים במאות אחרי החורבן שהכירו בלי ספק ג”כ את הכפר גאולון; ואיך היה מדרש כזה יכול להווצר ולהתקיים בנוסחה מועטית שכזו בלי נוסחא אחרת לפחות.

ג) אויסביוס אינו מכיר את סלוקיא אע“פ שגם היום ישנם חרבותיה, כאמור למעלה, בסביבת החולה, הוא אינו צריך להזכיר אותה מפני שהזכירה כבר בשמה השני גאולון, ואולי בכונה הוא מוסר רק את השם התנכי, כל זה אם לא מוכיח את כנות המדרש על כל פנים מביא את הדבר בגדר האפשרות, ומטעם זה אפשר להתיחס קצת בספקנות להשערותיהם של פודר ושומכר¹⁰ וכדאי לצטט כאן את דבריו של שירר (284,.1) שגם הוא חושב את ההשערות כבלתי טוחות, ברוור (הארץ, ע' 356) אומר על שחם אג' ג’ולן, שג’ולן בא כאן רק להבחין בין שחם לזה לשחם הנמצאת בגלעד. גם פירוש השם ש. א. ג’ולן (שחם צריכים לכתוב ולא סאחם), מראה שאין כאן קשר עם שם העיר גולן. שחם פירושו בערבית שמן, במובן של טיב, ובארמית פרושו “היות שחור או שחור־אדום”, מה שמוסב כאן על טיב וצבע האדמה. מכל זה יוצא שיש לפרש את שחם אג' ג’ולן כ”חלב הגולן", והגולן כאן אינו עיר אלא חבל ארץ הנקרא עוד היום ג’ולן, וזוהי ראיה שאין לחפש כאן את גולן בבשן.

בברייתא הנזכרת במאמר ק. נ. נאמר: והיו מכוונות כשתי שורות שבכרם. כאמור, סלוקיא או גולן נמצאת כמעט מול קדש רק בריחוק קטן לדרום, בכל אופן סלוקיא היא הרבה פחות דרומית מקדש משאר־רומימון היא דרומית לשכם (ראה למטה), ומה“שתי שורות” אי אפשר כבר להוכיח שקדיס היא אינה קדש נפתלי.

ושלשת וכו',. כשם שאר־רומימון אינה מכוונת בדיוק נגד שכם, היא דרומית משכם ב־17 ק“מ בערך, אע”פ שהן “מכוונות כשתי שורות” אין גם כאן לנהוג בחומרה. ראיה לכך שעל אף “ומחברון לשכם כמשכם לקדש” המקום קדיס ע“י פוריה הוא ג”כ כ17 ק“מ קרוב מדי לשכם. במלים אחרות, אם היה המרחק בין שכם לקדש שוה למרחק בין שכם וחברון, קדש היתה צריכה להיות איזה מאות מטרים צפונה לתל חום (כפר נחום), אם יש כאן לפי המאמר הנ”ל בין קדש ובין המקום שהיתה צריכה להיות הפרש של 17 ק“מ, אין כבר להתנגד גם מצד ה”ושלשלת לקדיס־קדש הנמצאת במרחק 25 ק"מ מתל חום.

בנוגע לגליל, חבל מאד שלא מבוארת במאמר סבת הספקות בנוגע לקביעת צפון הגליל בימי בית ראשון. דוקא הפסוק ביהושע כ‘, ז’ מראה שכן אפשר לכנות גם שטח בצפון אגם החולה בשם “גליל” אחרי שהוכח שקדש הוא קדיס. גם הפסוק במל“ב טו' כט מאשר את זה בהכניסו את הגליל לארץ נפתלי שהשתרעה גם לצפון,לצפון החולה, כיוצא מהזכרת הערים עיון ואבל בית מעכה (ראה גם מל"א טו,כ, ו Buhl ע' 29־78 וע' 65־66). קדש־ קדיס לא היתה כלל יותר מדי קרובה אל הגבול הקצוני מהיות עיר מקלט, לפי הגבולות התאוריים של ימי יהשוע (יט, לה) והגבולות הממשיים בימי דוד (שמ"ב כד, ו), שאז היתה קדש רחוקה בערך 45־50 ק”מ מהגבול בסביבת צידון. (דברי Buhl ע' 66 וכו' אינם מתנגדים, גם הוא מעריך רק את גבולות א"י אבל לא קובע אותם).

הקושי היחידי האמיתי בקביעת מקום קדש נפתלי נוצר ע“י תאור מלחמת דבורה בשופטים ד. השאלות המתעוררות כאן הן: אם קדש היא ע”י החולה, מדוע, ברק אוסף את חילו בקדש בצפון בשעה שצריך היה להיות על הר תבור? איך יכול העם להאסף בקדש ואיך יכלו אח“כ כשעלו להר תבור, לעבור ע”י חצור הנמצאת פחות מ־10 ק“מ בדרום קדש, הלוא על נקלה יכול היה יבין לסגור את הדרך בפניהם? וכו‘. נראה הדבר כאלו קדש נפתלי אינה יכולה להיות הקדיס של היום, אבל זו טעות. באמת נזכרת קדש נפתלי בשופ’ ד. רק פעם אחת בתור מולדתו של ברק, ותו לא. קדש הנזכרת שם אינה קדש נפתלי, זה יוצא כבר מהכנוי “קדש” בניגוד לקדש נפתלי, אלא עיר בעמק יזרעאל לא רחוק מתענך ומגדיו. היום נקרא מקומה תל אבו קודש (Garstang) ואולי היא גם קדש של יששכר הנזכרת בד”ה א‘, ו’ נז. (פרטים בספרו של Garstang) באופן זה נפתרו כל השאלות הנ"ל, ואין גם מצד זה כל ספק בזהות של קדש נפתלי עם קדיס.

אם מצאנו את קדש בעמק יזרעאל הרי גם אלון בצעננים צריכים למצוא בסביבה זו. התרגום המפרש את אלון בצעננים כ“מישר אגניא דעם קדש” צודק כנראה יותר מהירושלמי (מגילה) המפריד בין אלון ובין בצעננים בשעה שהם מקום אחד כיוצא מיהושע יט לג. אילון לפי הירושלמי יש בצפון רק אחת בזבולון (שופ. יב, יב), בעת אשר אלון (בצעננים) לפי יהושע יט, לג, הוא בנחלת נפתלי. המילים “אלון… אשר עד קדש” מעידות שאלון בצעננים לא היה רחוק מקדש (תל אבו קודיש). מזה יוצא עד היכן השתרעה נחלת נפתלי בעמק, דבר חשוב לקביעת הגבולות. אולם איפה נמצא “מישר אגניא” = סביבה של בצות אצל קדש? קדש עומדת בדיוק בין תענך ובין מגדו והבצות ע“י קדש אולי שוות לבצות הנזכרות ג”כ במלחמת ברק ודבורה ל“מי תענך ומגדו” (שופ. ה' יט.)

 

למאמר זה    🔗

בעל המאמר הנזכר חפץ להסיק שלש מסקנות: א) שקדש נפתלי היא הכפר קדס אשר בהחולה; ב) שקדש אשר ברק בן אבינעם אסף שם צבאו היא לא קדש נפתלי הנז' אלא קדש אחרת, הסמוכה לפוריה¹¹ ואשר אני במאמרי “קדש נפתלי” חפצתי לשער שזו היא קדש נפתלי; ג) שגולן בבשן היא סלוקיא, על יסוד קטע של תנחומא, שאינו נמצא במדרש תנחומא הרגיל. והיות כי סלוקיא היא בערך מול הכפר קדס, הרי זו הוכחה גם על מקומה של קדש.

א) בנוגע למקומה של קדש נפתלי, מצאתי לי עוד תנא דמסייע, מר וילנאי בעל “המדריך” ארץ־ישראל, אשר בצד 226 הוא אומר: “מטבריא תסע בכביש העובר על פני חמי טבריא אל המושבה כנרת וכו'. הכביש עובר על רמת ההר שעל פסגתו משתרעת פוריה, עכשיו קוראים לה “רמת טבריא”. מימין הדרך ישנן חרבות הנקראות בפי הערבים: קדש. אולי היתה פה העיר קדש בנחלתו של שבט נפתלי. ומפה בא ברק בן אבינעם. ולא כמו שסוברים בגליל העליון. הדרך יורדת מעל ההר מול בקעה רחבת ידים (בערבית: סחל אל אחמה) ואולי נקראת בתנ”ך בשם אלון בצעננים, כאשר התפרצו הכנענים אל גבולות ישראל “ויזעק ברק את זבולון ונפתלי קדשה, ויעל ברגליו עשרת אלפי איש ותעל עמו דבורה”. מפה עלה אל הר תבור, על פני עמק יזרעאל התפרצה המלחמה ביניהם. אחרי נצחון ישראל ברח סיסרא אל אלון בצענעים, אל אהל יעל וכו'.

ב) לכאורה יש קצת סיוע לדברי הסופר הנכבד מדברי רב אשי במכות י' ע“א. ששם אחרי דברי רב יוסף שתרי קדש הואי, אמר רב אשי כגון סליקוס ואקרא דסליקוס (עיין רש"י שם), שמזה אפשר היה לשער שסלוקיא היתה קרובה לקדש. אבל יותר נראה שרב אשי איננו מכוון כל לסלוקיא שבא”י, אלא לסליקיא של בבל אשר בנה סליקוס ניקטור Seleukia

תהלים ע'. שהיתה בזמנו של רב אשי מפורסמת לעיר גדולה.

ג) קשה מאד לשער שברק היה מקדש נפתלי וכן רשום תיכף בהכתובת, יאסוף הצבא אל קדש אחרת שתהא נזכרת בלי סימונה. לואי היה כזאת היה התנ"ך רושם באיזה קדש העלה את הצבא, ואם כתוב סתם, ודאי מוסב על קדש הרשומה בהכתובת, בכל זאת שערי ההשערות לא ננעלו.