לוגו
המצפה
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

א) חפצנו ומטרתנו בזה לחקור היטב מקום “המצפה” (בה' הידיעה) שהיתה בחלק בנימין, כי רבו בזה הדעות והחקירות, וכל אחד מנמק אמדנותו והשערתו על יסוד ראיות הראויות להשמע1.

“המצפה” תפסה מקום חשוב בדברי ימי עמנו עד אחרי חורבן הבית הראשון. ויש רמזים גם בתחלת ימי הבית השני, ואפילו בזמן החשמונאים2 היה המקום הזה חשוב בעיני העם, וע"כ ראוי היה שנאריך בחקירתו למען נוכל לבא לידי איזה מסקנא ברורה: איה איפה יש לנו לחפש ולמצא שרידיו?

ב) הראשון אשר שער כי “המצפה” היא המקום הנקרא עתה בשם “נבי־סמואיל” היה רובינסון3 ואחריו החרו החזיקו כל חוקרי אה“ק הגרמנים: שלאטר4 אשר הקדיש פרק שלם על דבר “היכל הקדש בהר נבי־שמואל”, ליפסיוס5 בפרקו “המקדש בנבי־סמואיל לפני זמן שלמה”, פואילס6 ועוד אחרים, כולם החזיקו בהשערת רובינסון כמו בודאות גמורה שאין לערער ואין להרהר אחריה כלום, ואחריהם נוסף גם הרי”ש בספרו “תבואת הארץ”, וכל הבאים אחריו מבני עמנו אשר נזדמן להם לדבר על אדות “המצפה”.

מכלל החוקרים הגרמנים כמעט רק שירר7 לבדו העיז לפקפק באמתות ההשערה הזאת.

לעומת רובינסון וחבריו יצאו חוצץ כלם, כל חוקרי ארץ־ישראל שבצרפת ובבריטניה, אשר ימאנו מאון גמור להתחשב עם השערתו זו, וכל אחד מביע דעתו המיוחדת על מקום “המצפה”, ומבססה על מופתים וראיות מן המקרא ומן הגיאוגרפיה.

הבה ננסה גם אנחנו לשאוב חקירותינו מהמקור הראשון, מכתבי הקודש בעצמם, מגלגול המאורעות והמלחמות, ואז אולי נמצא גם אנחנו כי באמת לא צדק רובינסון בהשערתו זו.

ג) במלכים א' ט“ו כ”ב8 מסופרת מלחמת בעשא את אסא. בעשא כבש את הרמה, ויבן אותה “לבלתי תת יוצא ובא לאסא מלך יהודה”. אחרי כן הצליח אסא, באמצעות התערבותו של בן־הדד, לגרש את בעשא מהשטח הנכבש, ו“השמיע את כל יהודה, אין־נקי, וישאו את אבני הרמה ואת עציה וגו' ויבן בם המלך אסא את גבע בנימין ואת המצפה”. לפי סדור הרצאה זו אנו רואים ברור, כי כל המקומות הללו היו על הגבול, או בקרבתו, בין בנימין ובין אפרים, ואשר על כן רבו והסתכסכו על אדותם שני המלכים הללו, וכל אחד מהם התאמץ לחדור יותר ויותר אל גבולו של השני. בעת שהנצחון עמד לימין בעשא, המשיך הוא את הגבול דרומה ע"י כבוש הרמה, למען לחסום שמה את כחותיו של מתנגדו, ולגדור בעדו את כל הדרך המרכזי, שהוא כמעט היחיד המוליך מיהודה ובנימין לאפרים. קו הדרך הזה הוא חברון‒ירושלים‒בית־אל‒שכם. הקו הזה משוך הוא בהעמקים המבדילים בין ההרים המזרחים ובין המערבים, והקו הזה הוא כמעט גם עתה, בימינו אלה, הדרך הרשמי, מפני שהעמקים הם שם קצת שטוחים ויותר מישורים, ואין צורך על ידם לטפס ולדלג על רכסי ההרים והבקעות האחרים המפותלים מאד ימין ושמאל. הדרך הזה היה תמיד העקרי והמרכזי, הן בזמן מלחמה והן בזמן שלום, ואין פלא אם כל אחד מן המלכים התאמץ לבצר את הסביבה ההיא לטובתו הוא, למען הגן על הדרך ההוא, שהיה משמש בשעת מלחמה למטרת ביצור וזירות והסעת־חיל, ובזמן שלום למטרת חבור מסחרי ושירות צבורי.

הנקודה היותר מוכשרת בסביבה זו למטרת ההתבצרות היא באמת הרמה, אם נחליט כי היא אר־רם אשר בזמננו, מפני שהיא באמת בנויה על גבעה רחבה הנוחה להתבצר, וממנה אפשר לצפות ולהשגיח על כל הסביבה, למען לשמור על כל הדרך ההולך מערבה. בכל הסביבה אין גבעה יותר גבוהה “מהרמה” הזאת, אף גם אין עמק יותר עמוק מהעמק אשר ברגלה, ואשר על ידו היתה מוכשרת לשמש לגבול טבעי בין שתי הממלכות יהודה ואפרים. ולכן שאף בעשא בכל כחו להדרים עד הרמה, לבנותה ולבצרה “לבלתי תת יוצא ובא לאסא” איש מצותו ומלחמתו. מובן, כי התבצרותו והתפשטותו של אויב מסוכן, כמו בעשא, במקום כל כך קרוב לבירת יהודה, רק במרחק שעתים מירושלים, הפילה פחד גדול בלב אסא, ועל ידי זה ארכה המלחמה העקשנית ביניהם. עד אשר מצא אסא לו לנכון גם להתחבר בזה עם בן־הדד בן טברימון מלך דמשק, שהיה גם הוא אויבו ומתנגדו של בעשא מצד צפון9 והלה התנפל על בעשא בהמקומות הצפונים של ישראל “ויך את עיון ואת דן ואת אבל בית מעכה, ואת כל כנרות, על כל ארץ נפתלי10.” ע"י הצעד הזה הצליחו שני המלכים, אסא ובן־הדד, להתיק את חיל בעשא מגבול הדרום, “ויחדל (בעשא) מבנות את הרמה וישב בתרצה”, רצונו לומר: שב לבירתו הוא. אז מהר אסא וישב ויכבוש שוב את הרמה באפס יד, ויצליח לחדור ולהרחיק גבולו יותר פנימה אל אפרים צפונה. את הרמה הזניח, ובמקום לבצר את הרמה, השתדל לבצר שתי ערים אחרות, שהיו יותר חדורות מבנימין לאפרים, והם גבע בנימין והמצפה.

ד) גבע בנימין ידועה גם בזמננו בשמה העתיק ג’בע. המקום הזה איננו באורך הקו הנזכר, ואפשר הדבר, כי אסא ביצר בכונה שתי הערים האלו שלא היו זו אחר זו, אלא זו בצד זו, בקו קצת מקביל, האחת על הדרך הרשמי למען לשמור על הסביבה כולה, והשנית נטויה קצת הצדה, להיות גם היא נכונה לעת־מצא, להגן על הדרך האחר, אשר אמנם לא היה עיקרי ורשמי, במורד המזרחי של ההר, אשר סוף סוף היה לאסא ליחס גם לו חשיבות ידועה במקרים יוצאים מן הכלל, כמו שאנו רואים בשמואל א' י“ד ובתאורו של ישעיהו את מסעו של מלך אשור11, אשר גם הוא היה חפץ לתקוף את ירושלים, בלי שירגיש כל כך חזקיה בתכניתו, התקפה פתאומית, ועל כן נמנע סנחריב מלהוליך חילו בדרך המרכזי והמצוי אשר ודאי היה מוגן ומורגש היטב, ויבחר לבא בהדרך השני הצדדי והקשה עפ”י הקו הזה; עי־‒מכמש־‒גבע, אשר במזרח הרכסים, ואשר שמה לא תשורם כל כך עין הצופים אשר בדרך הרשמי. ישעיהו אשר על סתום לא עממהו, הבין בערמת האויב ובהתעלמותו מן העין, ויתאר את מסעו בפרטי פרטיות12.

גם בזמן מאוחר, בתקופת הרומאים היה חשוב מאד הדרך הצדדי הזה למטרות סטרטגיות, ואז היה סלול עפ"י קו כזה: ענתות‒־מכמש‒רמון, מהלך מילים רבים בצרורות ואבני חצץ13.

בדרך הצדדי הזה שמשו, כמו שאמרנו, רק במקרים יוצאים מן הכלל, כי באמת היה קשה מאד להעביר שמה גדודים מסודרים, מפני עומק העמק והתפתלותו במזרח, הוא העמק הידוע בשם: “ודי סונת” ואשר יש אומרים כי שם היתה שן הסלע סנה14 המשתרע בין מכמש בצפונו ובין גבע בדרומו, ונמשך מזרחית דרומית עד ככר הירדן, ושם, בתחלת המורד, באמת מסוכן מאד הצבא הבא מן הצפון מפני שאפשר שיסגר עליו הדרך מצד גבע, והמלחמה תהא לו מפנים ומאחור.

כי ההתבצרות בגבע היתה תמיד חשובה, רואים אנו גם מהמסופר בשמואל א' י“ג ט”ו‒י“ח, במלחמת שאול עם הפלשתים. שם היה תמיד סלע המחלוקת. חיל מצבו של שאול היה מקודם במכמש, בית אל, וגבעת בנימין, ובגבע היה מקומו של הנציב הפלשתי, וכאשר הכהו יונתן נתחלפו המשמרות, הפלשתים קבעו מצבם במכמש הקרובה לגבע, ושאול התבצר בגלגל ואח”כ בגבע, ובין שתי המערכות היו מעברות הדרך, ושתי שני הסלעים “בוצץ וסנה”, בוצץ מצפון מול מכמש, וסנה מנגב מול גבע. וממכמש נפלג מחנה הפלשתים לשלשה ראשים, הראש האחד פנה אל דרך עפרה, אשר כנראה היא גם מדמנה15. למען התנפל בארץ שועל, שהיא גם שעלים, והראש השני דרך בית חורון, והראש השלישי דרך הגבול הנשקף על גי־הצבעים16 המדברה, למען תהא אפשרות לתקוף את חיל שאול מכל העברים.

המצב בגבע נשאר כנראה, זמן רב בתור הגבול הצפוני של יהודה ובנימין, כי גם בזמן יאשיהו אנו מוצאים זכרו, אם מפני שכן היה אז במציאות, או מפני שכבר היה מרגל הבטוי המצלצל הזה בפי העם: “מגבע עד באר שבע”17.

ה) עוד דרך טפל אחד במערב היה אמנם בזמן יואב ודוד18 שבתר את העמק “ודי בית־חנינא” (הנופל אל נחל שורק) במחוז גבעון (ג’יבּ), ומשם יסוב אל דרך ודי־דר הלאה צפונה. אבל הדרך הטפל ההוא נראה שלא היה חשוב הרבה, ועל כן לא שמו אליו לב לשמור גם שמה, להגן ולבצר גם את הקו ההוא.

ו) מול גבע ברחב נמצאה “המצפה” על הדרך הרשמי והמרכזי. ואם רואים אנו כי אעפ"י שבעשא התאמץ כל כך לבנות את הרמה, ולקבעה למקום סטרטגי חשוב המבדיל בין ישראל ובין יהודה, ואשר יסגור בו את הדרך על אסא, בכל זאת הזניח אחרי כן אסא את הרמה, ולא החשיבה כלל לבצרה, עלינו להבין, כי בודאי היתה המצפה הרבה יותר חשובה בעיניו למטרה זו, מפני שהיא היתה ודאי יותר רחוקה ויותר חדורה אל הצפון, ואם היא תהא מבוצרת כראוי, אז אין כל צורך עוד גם בבצור הרמה.

ופה תתיצב לפנינו השאלה: אבל, איה איפוא היא המצפה הזאת.

ז) כי גבע היתה יותר קרובה אל הרמה, ואחריה ברוחב היתה המצפה, נבין מסדר הכתובים, מזה שנשאו אבני הרמה לבצר בהן תחלה את גבע ואח"כ את המצפה. גם זה יודעים אנו כי שתי הערים הללו היו מהחשובות שבבנימין19 ולפי הרשימה שביהושע יש להוכיח כי היא היתה בין הערים אשר בחלק המערבי של גבול בנימין.

ח) המצפה היתה חשובה גם אחרי חרבן בית שני. בה קבע מושבו גדליה בן אחיקם, הנציב היהודי שנמנה מטעם מלך בבל על שארית היהודים, ודאי מפני שהיתה נחשבת גם מזמן ההוא לשניה במעלתה אל ירושלים החרבה. כנראה בנה שם גדליה גם מזבח, או היה שם מזבח בנוי מכבר, וע"י זה כנו גם את המקום הזה בשם בית ה‘20, ושמה נהרו "האנשים משכם ומשילה משומרון מגלחי זקן וקרועי בגדים (ודאי על חרבן ירושלים והמקדש) ומנחה ולבונה בידם להביא בית ה’ " ולמסרם ליד גדליה. ישמעאל בן נתניה פחד פן יבאו אלה המצפתה, ויתודעו כי הנציב נרצח כבר על ידו, והתחברו גם הם נגדו אל מעריצי גדליה, לכן התחכם ויקדם פניהם, ויתנדב להיות הוא להם למורה דרך להביאם העירה למען הציגם לפני הנציב, והוא הביאם בין חוגי חבריו ועוזריו הרוצחים, ושמה שחטו אותם אל תוך הבור אשר עשה אסא מפני בעשא21.

אחרי הרצח האיום של נפש גדליה בן אחיקם, והנבלה הנוראה שעשה להאנשים ההולכים לתומם, הוביל ישמעאל בשבי את כל השארית ללכת “לעבור אל בני עמון”, ויוחנן בן קרח מצא אותו אצל “המים הרבים אשר בגבעון”, מזה נראה כי המצפה היא בקרבת גבעון ובצפון הרמה.

ט) עוד מקומות נמצאים בתנ"ך המראים על שכנותה של מצפה אל גבעון. בנחמיה ג' ז', מסופר כי יושבי המצפה יחד את אנשי גבעון עבדו בבנין החומה. אז כנראה היתה מצפה עיר פלכית, ושלוּן בן כל־חוֹזה היה שר פלך המצפה, ואחת מערי הפלך הזה היה שמה מרוֹן, וידוֹן המרנותי עזר בשם אנשי המצפה את מלטיה הגבעוני, שהוא החזיק בשם אנשי גבעון בבנין החומה.

י) המצפה היתה תמיד מרכזית וקדושה לכל העם בזמנים ותקופות שונות.

בתקופת השופטים, בעת השערוריה הידועה בשם “פלגש בגבעה” נקבצו כל בני ישראל המצפתה. כמעט כל החוקרים באו לידי הסכמה כי גבעה זו שבה קרה מעשה הנבלה היא תל־אלפוּל, הרחוקה כשעה אחת מירושלים, והנטויה קצת הצדה מן הדרך המרכזי.

האיש הלוי, בעל הפלגש ההיא, אשר עבר את יבוס, היא ירושלים, וירצה ללכת אל ביתו אשר בירכתי הר אפרים (הידוע בזמננו בשם “ג’בל־נבליס”), היה בדעתו לעבור דרך “גבעה־רמה” (כאמרו: ללון בגבעה או ברמה) ומשם אל הר אפרים. אבל בבאו הגבעתה באה עליו השמש ונשאר שמה. מזה נראה כי גבעה זו היא יותר קרובה לירושלים מאשר הרמה.

בני ישראל בהסכימם להלחם עם בנימין, מצאו להם לנכון להתאסף דוקא במצפה, מצד אחד מפני שהיא כל כך קרובה אל הגבעה, חזית־המלחמה ומצד שני מפני שהוא מקום מכשר להתרכזות צבאית ע“י הדרך המרכזי, ואולי יהיה צורך לסגת אחור, לא יסגר עליהם הדרך, וגם מפני שהיה שם די מים לכל הצבא. ואילו עוד מפני סבה חשובה אחרת, לבל ירגישו בני בנימין תיכף בהכנת העם למלחמה, ולבל יהיה להם זמן להפריע את ההכנה וההתרכזות, וע”כ בחרו בהמצפה, אעפ“י שהיא דוקא בגבול בנימין22, מפני שהוא מקום קדוש, והיו רגילים תמיד בני ישראל להתאסף שמה לעתים קרובות לעבודות דתיות, וע”כ רק אחרי אשר כבר נתקבצו שמה “כארבע מאות אלף איש” אז הרגישו בני בנימין, “וישמעו כי עלו בני ישראל המצפה”.

מכל המסופר שם אנו רואים גם כן, כי המצפה וגם בית־אל היו אז קדושים לישראל, וע“כ פעם קורא הכתוב את המצפה בשם בית ה' ופעם את בית־אל23. אולי הביאו שמה את הארון משילה למטרת המלחמה, כמו שעשו אח”כ במלחמה עם הפלשתים. אף כי ממשמעות הלשון בשופטים (כ' כ“ז־כ”ח ושם גם ב' י“ח וכ”א ב') ניכר כי הארון היה קבוע שם מזמן רב.

יא) שם בשופטים (פרק ל"א) נאמר כי בני בנימין יצאו מן הגבעה, ויכו כשלשים איש בבני ישראל במסלות אשר אחת עולה בית אל, ואחת הגבעתה בשדה, ויש מנסחים וקוראים “גבעונה” תחת גבעתה. על כל אופן נוכל לצמצם את המקום ולדעת כי המערכה ההיא היתה בקרבת עמק הרמה (ואדי א־רם), במקום אשר הדרך עובר מן הגבעה (תל־אל־פוּל), ויורד הרמתה. והיה אם הגבעתה באורה אל הגבעה, אז היתה המערכה במקום אשר הדרך יפלג לשני ראשים, האחד צפונה אל בית־אל (בּתין), והאחד דרומה אל הגבעה (תל־אל־פוּל). ואם נפרש הגבעתה כמו הגבעונה, אז היתה המערכה בהעמק ההוא במקום אשר מסלה אחת עולה צפונה, ומסלה אחרת עולה לבית חורון ואל כל הערבה אשר אל החוף. על כל אופן היתה המערכה בצפון הגבעה, וכל פרטיה הם מובנים לנו בלי כל קושי24.

יב) גם בזמן שמואל היתה המצפה עיר קדושה ומקום מיועד לאספה וקבוץ הצבור25, שמה היתה מלחמת ישראל בפלשתים, ואז קבץ שמואל את העם המצפתה, אחרי התפלה והעלאת הקרבן “יצאו אנשי ישראל מן המצפה, וירדפו את הפלשתים, ויכום עד מתחת לבית כר”, ושמואל שם אבן אחת “בין המצפה ובין השן. ויקרא שמה אבן־העזר”26.

אי אפשר לנו לדעת היטב את זהותם של המקומות האלה בית כר27 ואבן־העזר, אשר מהם היינו יכולים על נקלה לצמצם גם את מקום המצפה.

יג) המצפה נזכרת גם בס' החשמונאים (א' ג' מ"ו) בשם Massyfa מול ירושלים. שם מסופר כי העיר ירושלם היתה שוממה, מקדש ה' מחולל, המצודה (אקרא) היתה למושב זרים. “ויתקבץ העם במצפה מול ירושלם, כי מצפה לפנים מקום תפלה לישראל” ואחרי התפלה ירד יהודה (המכבי) בסתר מן המצפה, ויבא אל הערבה אשר על יד עמאוס, מקום שם חנה ליזיאש ומחנהו28.

מהלשון “מצפה מול ירושלם”, ישנם חוקרים החפצים להוכיח, כי צריכים אנו לחפש את המצפה דוקא בקו מקביל אל ירושלם, וסמוכה ונראה אליה, בעת אשר מעל כל ההר אשר בצפון הרמה (א־רם) אי אפשר לראות כלל את ירושלם. אבל דלמן מעיר29 ואומר: אי משום הא לא איריא, כי באמת מן ראס־אל־טחוּנה אשר אצל בּירה אפשר באמת להשקיף על ירושלם העתיקה. אף גם זאת, אין המשפט היוני “מול ירושלם” Massyfa chatenanti Jerausalym מחיב כי האחת צריכה להיות נראית להשניה, כי כן גם משתמש איזביוס30 בבטוי כזה (רק שבמקום Chatenanti הוא משתמש בהנרדף Apenanti) גם ביחס לרמה ובית־אל שהאחת היא מול השניה, בעת אשר באמת אינן נראות כלל זו מזו31.

רק קצת קשה שיהודה המכבי יקבץ את העם אל מקום כל כך קרוב לירושלם, שמשם הלא היתה נשקפת לו סכנה מצד האויב והמתיונים.

יד) יוסף בן מתתיהו בספרו לנו ספורי התנ"ך מזכיר פעמים אחדות את המצפה הזאת בשנוים שונים32, אבל איננו מצין את מקומה.

מייזלש33 רוצה להוכיח מהאמור ביוסיפוס VIII 6 (?) כי מצפה רחוקה היא מירושלים כארבעים ריס. אבל הוכחתו זו באה לו מתרגום משובש שעשה מדברי רילנד34 האומר: לפי יוסיפוס נמצאה המצפה לא רחוקה מן הרמה (Aromaton) שהיא (הרמה), לפי המובא ביוסיפוס (VIII 12, 3, 35) היתה רחוקה מירושלים כארבעים שטדיות35.

טו) איזביוס, בהאונומסתיקון שלו, עפ"י תרגומו של הירונימוס, מתבלבל מאד בבאו לדבר על אדות המצפה, והוא קורא בשמות אלה:

1) מצפה בנימין (Maspha) בלי הודיע מקומה.

2) מצפה מואב, שם ברח דוד מפני שאול.

3) מצפה־גד.

4) מצפה (Massema) אצל אליותריופוליס (היא בית־גוברין).

5) מצפה Massema בנחלת יהודה בדרך ירושלם36.

6) מצפה Massepha בשבט יהודה, מקום יפתח, בקרבת קרית־יערים ששם היה הארון, הנזכרת גם בירמיה37.

בזה האחרון אנו רואים ערבוביא משונה והרכבה מטושטשת מכתובים שונים, מן חרמון אשר בארץ המצפה (יהושע י"ג א') ומן דלען והמצפה שבשבט יהודה (שם ט“ו כ”ח) וממצפה גלעד הנזכרת בשופטים (י“א כ”ט) אשר שם עבר יפתח להלחם בבני עמון ואשר היא גם כנראה מצפה גד (יהושע י“ג כ”ו), ויחס קרית יערים אל מצפה כנראה בא לו מהרכבת הכתובים בשמואל א' ז' א' עם ז' ט"ז38.

גם אין להבין איך באו כל כך שנוים בהשמות. וגם קשה, מדוע מיחס הירונימוס את Massema הנזכרת בפי איזביוס אל השם מצפה.

על כל אופן, ברור הדבר כי גם יוסיפוס וגם איזביוס והירונימוס לא ידעו היטב מקומה הנכון של המצפה. בהמשך הזמן נשתכחה לגמרי, וגם בספורי המסעות של הנזירים השונים, ושל התיירים הידועים שנדפסו בהקובץ הידוע Quaresmeus, historica theological et moralica Terrae Sanctea elucidatis (1639) אין כל זכר להמצפה39.

בהמשך הזמן כאשר נצטרף שם “שמואל הנביא” על המקום שהערבים קראוהו בשם “נבי־סמואיל”, נמצאו חוקרים ששערו שהיא רמה, או רמתים או שילה, או נוב עיר הכהנים, אבל איש לא זכר את המצפה, ורק בתחלת המאה הי“ט החלו חוקרי אה”ק להתענין למצוא גם את המצפה.

טז) עפ“י המבואר לעיל, יש לנו לחפש את המצפה בקרבת הרמה (אר־רם), לא כל כך רחוקה מן הגבעה (תל־אל־פול) וגבעון (ג’יבּ) בגבול בנימין, ובקו כזה שתוכל היא להגן על הדרך המרכזי, מצפון ומדרום. גם השם מצפה מראה על מקום צופים ומצודה שבודאי היתה בנויה על מקום גבוה. וזה אמנם קצת מתאים עם השערת רובינסון שהיא הר “נבי סמואל”, אשר אמנם יגבה מן פני הים 869 מטר, ועי”ז מוכשר הוא למקום צופים, אבל איננו מוכשר להגן ממנו אל כל הסביבה, כי ההר הזה הוא רחוק מן הדרך המרכזי, ובינו ובין הדרך, וכן בינו ובין ירושלים, מבדיל העמק העמוק “ודי־בית־חנינא”, ואין כל הגיון סטרטגי שיעזוב אסא את הרמה מלבצרה היטב, ויפנה אל “הר־נבי־סמואל”, למען קבוע שם קו חדש של גבע – נבי־סמואל. גם אי אפשר הדבר שבמעשה “פילגש בגבעה” יתקבצו כל בני ישראל “כארבע מאות אלף איש”, להר־נבי־סמואל, שהוא בתוך מחנה בנימין, לטכס עצה שמה ע"ד מלחמה בבנימין. גם קצת קשה לאמר, שישמעאל בן נתניה יטה כל כך את העולים משכם משלה ומשמרון מהדרך למען יבאו אל הר נבי סמואיל40. ומכל שכן שאי אפשר להסכים אל השערת Gaston Marmier שהמצפה היא קוביבה הרחוקה עוד כשעה אחת מערבה מנבי סמואיל.

יז) האמדנא הזאת כי צריכים אנו לחפש את המצפה בקרבת הדרך המרכזי של ירושלים־שכם, הרגיש כבר גם גירין41, ואשר על כן נטה להסכים להשערת Warren אשר המצפה היא בקרבת שעפת42, דרומית מערבית לתל־אל־פול, היינו במורד ההר אשר על ידו נמשך הדרך מירושלים ומבתר את ודי־ג’וז; ואשר משם יגלה מראה הצד הצפוני של ירושלים. זה אמנם מתאים יותר להמסופר בחשמונאים ג', אבל אין זה מתאים להמסופר ע“ד אסא, כי א”א הדבר לומר, אשר מלך שכבר בידו הרמה, ילך לבצר רק את הנקודה הדרומית, ובצפון יסתפק רק בבצורה של גבע. וגם אין זה מתאים להמסופר בענין פלגש בגבעה.

טובלר משער שתל־אל־פול היא המצפה. אבל, כפי שבארנו לעיל, יותר מתאים “תל־אל־פול” אל הגבעה.

קיטל, בביאורו של נובק למ“א ט”ו כ“ב (ובספרו תולדות ישראל ח"ב 236, מהדורה שניה) משער כי אסא לא רצה כלל להרחיב את גבולו, וע”כ גם הוא מסכים כי מצפה היא נבי סמואיל, וכי גבע או גבעת שאול היא “תל־אל־פול”.

יח) עיני הקורא תחזינה כי כל החוקרים מסתבכים בהשערותיהם וכל אחד מחזיק בהשערתו הוא, לא כל כך מפני חזקתה היא, אלא מפני שהשערות זולתו הן יותר רפויות בעיניו.

הנה ננסה נא להביא עוד שתי השערות, שבהשקפה ראשונה אולי תחשבנה לרחוקות וזרות, אבל אחרי הבאורים הנחוצים אולי נמצא כי הן הרבה יותר קרובות מזולתן.

השערה אחת אומרת כי “תּל־אל־נצבּה” היא המצפה. והשערה אחרת אומרת כי בּירה הידועה היא היא המצפה.

לזכות ההשערה השניה אשר בירה היא המצפה מצדד Heidet43 וכן גם ספר־המסע שנתפרסם ע"י הנזירים של Notre Dame de France אשר על הר ציון (פריס 1904).

ואמנם, מצב ההר והמקום נותן מקום להאמין כי לפנים היה פה מקום מכשר מאד להתבצרות. הדרך נמשך מצפונה מערבה של הגבעה (תל־אל־פול) אל העמק “ודי בית חנינא” ומשם יעלה אל הרמה (א־רם) ועובר פני “תל־אל־נצבה”, ואחרי ירד מצפון אל בירה דרך העמק הנז' ויפגש בהדרך העתיק והקדום ההולך אל בית־אל (ביתין), הרחוקה מבירה בערך כשלשה רבעי שעה, ואח"כ בדרך המלך ההולך לגופנא (ג’יפנא).

לבנות מצודה ומבצר על ההר הזה “אל בירה”, ודאי היה נחוץ מאד לפנים, למען הגן משם על הגבול הצפוני של יהודה, אשר בירתה, ירושלים, רחוקה מפה רק בערך כשלש שעות. מפה יכולים לשמור ולהגן ולצפות צפונה ודרומה, ועל נקלה אפשר להרגיש מפה ביאת איזה אויב מן הצפון.

מה שמתנגד להשערה זו, היא הרגילות עד היום לחשוב כי “אל־בירה” היא בארות אשר לבנימין44, אף כי שווי השם איננו די מספיק לקבל את הרגילות הזאת בתור החלטה45. גם בירה היא מרחקת יותר מדי הצפונה, ואיננה די מקבילה אל גבע אשר כנראה היו שתיהן, גבע ומצפה, בקו אחד מקביל פחות או יותר, ומכל האמור לעיל הלא נראה, כי העיר מצפה היתה יותר מודרמת.

גם מפני עוד סבה אחרת קשה לאמר כי מצפה היא בירה. בירה היא כל כך עשירה במעינות מים היורדים שמה בבקעה ובהר, ולאיזו מטרה חפר איפוא שם אסא עוד בור גדול46?

דלמן מעיר על זה: אי משום הא לא איריא, כי אפשר לומר, אשר לא בירה בעצמה היא המצפה, אלא התל אשר אצל בירה, הידוע בשם “ראס־אל־טחונה”, אף כי אין שם כל שרידי בנינים וחורבות. אם יתאמת כי בתל הזה היתה המצפה, אז אפשר גם לשער כי פסגת התל הזה היא השן הנזכרת בש“א ז' י”ב. ואת “אבן העזר” נוכל לחפש אז בהתל הנקרא “ראס־אחסין” בדרך העתיק המבתר את ודי־ג’יליאַן47 והעמק של בירה. המקום אמנם מתאים גם מפני זה, כי מפה יעבור הדרך לבית חורון דרך רפאתּ ואל־אלתּתּין, ואשר ודאי דרך שמה נסו הפלשתים מהמערכה הנזכרת בש“א י”ד ל"א.

יט) יותר נראית היא ההשערה כי “תל־אל־נצבה” היא המצפה48. הראשון אשר שער ככה הוא Abbe Raboison49 ואחריו החרו החזיקו גם Lagrange50 וכן גם קונדר51.

התל הזה הוא בין הרמה (א־רם) ובין בירה, כמעט ממש בחצי הדרך52, ובגשתנו אליו מן הדרום, נראה כי שם הוא זקוף מאד – ונשקף על כל סביבתו. במזרחו יגבלהו העמק הידוע לחוקרים בשם “ודי־ג’יליאן” (הנזכר לעיל), ובמערבו – העמק אשר רק אחדים מכירים אותו בשם “ואדי דוּאתּ” ובצפונו יש מקום שהוא מתאוה עם הרי “רם־אללה”.

באמת אין בין ירושלים ובין בירה מקום יותר מכשר לחסום הדרך ולהתבצר היטב, מאשר בסביבה זו.



  1. עיין חשבונה השנתי (1910) של חברת הארכילוגיא הגרמנית בירושלים, היו“ל ע”י פרו' דלמן.  ↩

  2. חשמונאים א‘ ג’.  ↩

  3. בספרו Palaestina und die snedl. angrenzenden Laender, Halle 1841, II.  ↩

  4. בספרו Zur Topographie und Geschichte Palaestinas 62.  ↩

  5. בספרו Das Reich Christi 1903, 103.  ↩

  6. בספרו Poels, le sanctuaire de Kirjath Jearim, 1894.  ↩

  7. בספרו Geschichte des jud. Volkes im Zeitalter Jesu Christi I. 206.  ↩

  8. וכן גם בדהי“ב ט”ז ו'.  ↩

  9. יוכל היות כי ביאור “יוצא ובא” הוא לא לתת לאסא להתחבר עם עמי הצפון להעזר בהם ולעזור אותם.  ↩

  10. מלכים א‘ ט"ו כ’ ודהי“ב ט”ז ד' (במקור: אכל בית מעכה, הערת פב"י).  ↩

  11. ישעיה י' כח־כט.  ↩

  12. עיין מה שכתב דלמן במאמרו “הרצועה ממכמש” Z.D.P.V. 1914 צד 161, ומה שכתב פדרלין בספרו: A Propos d'Jsaie 29־31 ועיין עוד 266־273 Revue Biblique, 1906, דברים מחכמים מאד על דבר המסע המענין הזה של סנחרב.  ↩

  13. איזביוס בהאונומסתיקון שלו. ועיין Z.D.P.V. 1903 צד 180 מה שכתב טהומסון בענין זה.  ↩

  14. שמואל א‘ י"ד ד’.  ↩

  15. כן משער גם יוסף הלוי מפריש בירושלים כרך ג'.  ↩

  16. עיין חלה פ“ד מ”י, משערים שהיא שק־אַצבע, ולא כהשערות הר"י שורץ שהיא כפר צובא.  ↩

  17. מלכים ב‘ כ"ג ה’.  ↩

  18. ש“ב ב' י”ג. שם כ‘ ז’.  ↩

  19. יהושע י“ח כ”ו.  ↩

  20. ירמיה מ"א ה'.  ↩

  21. עיין נדה ס“א ע”א. והרבה דברתי בהמוריה תרע"ג (ירושלים) על אדות חבור הזה שהיה בסלע בית־חורון. עיין שם היטב. ואשר מזה נראה כי סלע בית חורון היה בתחומה של המצפה.  ↩

  22. ולא כדעת (Dictionary of the Bible 111 401) Warren שהמצפה הנזכרת במלחמת ישראל ובנימין היא בין שילה ובין בית אל, ולא בנחלת בנימין, כי לא יתכן שיתקבצו התוקפים בגבול הנתקפים.  ↩

  23. ולא כהרלב“ג שאומר כי בית אל הנזכרת בשופטים שמה היא שילה. הרד”ק (שופטים כ‘ ב’) אומר כי מפורש בספר יהושע אשר במצפה היה מזבח ה' ובית תפלה, והוא פלא, איפא מצא ביהושע כדברים הללו, ובכלל מצאנו בהרד"ק ערבוביה משונה בכל הנוגע להמצפה בביאורו במקומות שונים ביהושע ובשופטים. ומצוה לישב.  ↩

  24. ועיין Lagrange, le livre des juges 307 דברים הראויים להשמע בנוגע למערכה זו.  ↩

  25. עיין שמואל א‘ ז’ י"ב.  ↩

  26. “אבן העזר” כבר נזכרת גם בש“א ד‘ א’ שגם בימי עלי כבר חנו שם הפלשתים ושמה הובא הארון משילה, ושם נלקח בשבי (שם ה‘ א’), איכה חנו הפלשתים בזמן עלי על אבן ששם אח”כ שמואל לזכרון נצחונו הוא? ואולי שמואל בכתבו ההרצאה ציין את המקום בהשם המאוחר שנתן לו הוא בעצמו אחרי כן.

    אפק הנזכרת שמה היתה כנראה כ“ג בקרבת אבן העזר, ולנו הלא לא נודעות כי אם אפקה שביהודה (יהושע ט“ו נ”ג) ואפק של אשר (שם י"ט ל') ששם כנראה נקבצו הפלשתים גם אחרי זמן רב, בעת אשר ישראל חנה על העין אשר ביזרעאל (ש“א כ”ט א'). גם מפלת בן הדד היתה באפק (מ“א כ' כ”ו) באמצע הדרך בין דמשק ובין עמק יזרעאל. היא ודאי הידועה היום בשם ”כפר פיק" ממזרח לטבריה. והיא אפק הנזכרת בפי אלישע (מ“ב י”ג י"ז).

    מלך אפק הנזכר ביהושע י“ב י”ח הוא ודאי של אפק של יהודה, ואם אין ראיה לדבר זכר לדבר, כי נזכרת היא יחד עם מלך תפוח. ושתיהן נזכרות יחד בפ' ט“ו נ”ג בתור ערי יהודה.  ↩

  27. ישנם המשערים כי היא בית כר והיא בית חורון. ואת השן אומרים לאחד עם העיר ישנה (דהי“ב י”ג י"ט) שנלכדה ע"י אַביה בן ירבעם יחד עם בית־אל ועפרין. ולפי השערת Clermont־Gannaux (Journal Asiatique 1877 p. 490) היא עין־סינה אשר במזרחית צפונית לגופנא. אולם אנכי משער כי השן היא סנה אשר מול גבע. והיא בעמק ודי סונת, כפי שהזכרנו לעיל.  ↩

  28. חשמונאים ג‘ ל"ט, וד’ ה'.  ↩

  29. Palaestina Jahrbuch 1910.  ↩

  30. 9,146 Onomastikon.  ↩

  31. ועיין גם דניאל ו' י"א: וכוין פתיחין ליה בעליתה נגד ירושלים, ושם הלא ודאי אי אפשר לומר כי ירושלים היתה סמוכה ונראית.  ↩

  32. בקדמוניות VI 2. I בנוגע אל המסופר בש“א ז‘ א’ מזכירה בשם Masphat, וכן שם VI.4, 9 בנוגע אל המסופר בש”א י' י“ז. ושם VIII 12. 4, בנוגע להמבואר במ”א ט“ו כ”ב קורא אותה בשם Maspha, ושם X. 9, 1 בספור גדליה בן אחיקם מזכירה בשם Masphath.  ↩

  33. 639 Kirchenl. Handlexicon.  ↩

  34. 900 Reland, Palestina ex Monumentis veteribus illustrate.  ↩

  35. כדאי להעיר כי אפילו “מראה המקום” ביוסיפון המשובש VIII 6 (?), גם זה לקח מרילנד שגם שם נשתבש בזה.  ↩

  36. איזביוס מעיר בנוגע לאלה השתים 5־‒4 שהיו ידועות לו בימיו במקומן.  ↩

  37. אונומסתיקון 138. – 16.  ↩

  38. גם Gaston Marmier בדברו על המקום הזה Revue des Etues Juives 1894 P. 162)) חושב ג“כ כי אזביוס נתבלבל ע”י הרכבה מטושטשת של הכתובים  ↩

    האלה שהזכרנו.

  39. עיין מה שכתב על זה בלימשטרק Abendlaendlische Palaestinapilger de 1־ten Jahr tausend 34.  ↩

  40. טאבלר מקשה כן בצדק על השערת רובינסון.  ↩

  41. Guerin' Judee I 395.  ↩

  42. גירין חפץ לבנות את השם Sapha מן מצפה, מהשרש צפה, ולפי דעתי נבנה מזה גם שעפת ר"ל צפת, צופים, וכן גם בערבית שעפה (ראיה) והוא מצרף לזה גם את השם Sapha הנזכר ביוסיפון XI 8, 5 שהוא צופים (סקופוס).  ↩

  43. Revue Biblique 1894, 321.  ↩

  44. יהושע ט' י"ז ועוד.  ↩

  45. עיין מה שכתב בזה Buhl בספרו Geographie des alten Palaestina 173.  ↩

  46. ירמיה מ"א ט'.  ↩

  47. אולי היא בת־גלים אשר בנימין ואשר החוקרים עוד לא ידעו לכוון את מקומה.  ↩

  48. ההשערה הזאת מובאת גם בספר אדמת קודש למר גולדהאר צד 208, אבל הוא כותב בטעות Masba במקום Nasba למען התאימה יותר אל “מצפה”.  ↩

  49. וגם בההרצאה Revue illustree de la Terre Sainte 1894, 275־289 שנתפרסמה בשנת 1897 בשם Les Masphes (המצפות).  ↩

  50. בביאורו לט' שופטים צד 307.  ↩

  51. P.E.F.Q.S. 1898, 169 בלי הזכירו את אלה שקדמוהו.  ↩

  52. להתל הזה לא הושם בכלל לב כראוי עד זמננו, ורק רובינזון מזכירו דרך אגב, בלי הזכרת שמו, בספרו Palaestina II 565 (ועיין עוד מה שכתב גירין בספרו: Judee III 6). רובינזון אומר: כי לא הצליח לדעת אל נכון שם התל הזה, והצדק אתו כי יושבי בירה קוראים אותו סתם בשם “התל” ורק אנשי רם־אללה (רמאלה) מכנים אותו לפעמים בשמו העתיק “תל־אל־נצבה”.  ↩