חיפה תרמ"ה.

בלבות בני ישראל בארצותם לגוייהם במושבותם התעורר הרוח הלאומי בעזוז תקפו, ורבים המה משארית ישראל אשר מסלות ציון ישיתו בלבבם. גם בין סופרי יהודה נפרץ חזון. זה בכה וזה בכה החיש עתידות לתקות ישראל בימים יוצרו. אלה יאמרו: שלחו מגל, החזיקו מחרשה, ואלה: בנו בתי חרושת המעשה ותחיו, שבו בארץ וסחרוה! והנה בזמן הזה אשר שמיטת כספים נוהגת לא אך בארץ, כי אם גם בחוץ לארץ, ודרכי המסחר אבלות, בעת הזאת גדולי הפאבריקן תלויים בשערה, וגליוני שטרות “אקציען” פורחים באויר מבלי משים; בעת הזאת קשה מאד לבת יהודה לשים תקותה בבנית בתי חרושת המעשה, כי ארץ ישראל עוד לא מוכשרת לזה, ראשית, כי מסילות ודרכים אין בארץ (מסילת הברזל הס מלהזכיר) הנחוצים לבתי חרושת המעשה, כי להם נחוצה קומיניקאציאן טובה, כידוע לסוחרי ארץ. שנית, כי יחסרו הרבה חמרים, הנחוצים לבתי חרושת המעשה, ורק ארץ אשר רוח הקולטור עליה חופף, היא מסוגלת לזה! אך אם נגול ספר התולדה ונקרא האותיות לאחור, אז נראה כי אושר ועושר לעם בכלל, ותקות ישראל בפרט, רק בחיק עבודת האדמה תמָצא. ראשי גויי קדם, עם רומא, עלה למעלה לשלוט על שלש חלקי התבל, רק על ידי כשרון מלאכת עבודת אדמה, עד כי שומה היתה בפיו לכנות את העמים נוסעי בעדר ועורקי ציה בשם “פראים” ואיש עובד אדמה נקרא בלשון רומא “ציוויל”, לאמור אזרח־אדם – ומזה השם ציוויליזאציאן – (דומה לזה אמרו חז"ל: כל מי שאין לו קרקע אינו אדם). לא רק אשר עבודת האדמה תחיה את בעליה, עוד יתר שאת לה, כי תנטע בלב העם את האהבה לארץ מולדתם, והיא שעמדה לעם רומא להאריך ממשלתם, וגם אבותינו ביום קרב הראו אותות אהבתם לארץ מולדתם עד כי השתוממו עליהם כל גויי ארץ. לא כן רוח הסוחר, הנוסע ממקום למקום לרגל מסחרו, וכל עמי צור וצידון נקובי סוחרי הלאומים מקדם, לא ארכה ממשלתם אִבדו נירם וימחו מתחת השמים. ראש המחוקקים איש אלהים זה משה, בחקקו חוקים לעשות ישראל גוי אחד בארץ, לעם חכם ונבון, ירה ליסוד דתו “עבודת האדמה” לאבן פנתו (עדים על זה רובי המצוות התלוים בארץ, כאשר יתבונן הנבון) יען צפה, כי רק על ידה יוכלו בני ישראל לשבת בארצם להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. ואם ישאלוני הקוראים, הן יסדנו קולוניות זה שלש שנים כמו המושבות “ראשון לציון” “פתח תקוה”, זמארין ו“ראש פנה”, ההצליחו? אמת הדבר, קוראי היקרים, אך “עבודת האדמה” לא אשמה בזה, האשם תלוי בלאום עצמו. ראשית, נחוץ לנו ראש או “חברה” אשר יהיה או תהיה, המוציא והמביא בכל דבר הנוגע ל“שיבת ציון”, ובל יהיה עוד רעיון “ישוב ארץ ישראל” ככדור ביד דורשי טובת עצמם, או ביד רודפי אחר הכבוד כמו לפני שלש שנים בראשית התנועה (אשר על ידיהם סבלו הרבה מהגולים, אלה נשמטו כספיהם על הררי חול, ואלה נפזרו עצמותיהם לפי גבעות סלעים וצורים); שנית, צר המקום בגליל יהודה להכיל המון קולוניות, ומדוע לא ישימו עיניהם לנפות ארץ הגליל השמנה? מי לא שמע מקרן בן שמן עמק יזרעאל? כי ארץ מישור היא. עוד זאת ידעו הקוראים, כי ממעט חטה ושעורים בל יוכל עובד אדמה לחיות נפשו, כי לקולוניה נחוצים כורת דבורים, עדרי עשתרות צאן (המעשירות את בעליהן) פרות סוסים, ולבני מושבות “ראשון לציון” ו“פתח תקוה” חסרים כל אלה, ורק אם תוסד מושבה על פי חוקי היקום של עבודת אדמה (אקאנאמיע), אז כנסת ישראל תרים ראש ותקות ישראל תפרח כחבצלת השרון סלה.