עַתָּה אָנוּ פֹה, עַתָּה אָנוּ יַחַד.

זֶה יוֹם מִיָּמִים – הַיּוֹם הַמְיֻחָד.

(כָּל תְּמוֹל הֵן רָצָה לִהְיוֹת זֶה הַיּוֹם,

כָּל יוֹם הֵן נִכְסַף לִהְיוֹת הַשַּׁבָּת – – )

בַּחַלּוֹן, אַחֲלַי, אַל תַּבִּיטִי: דְּרָכַיִם

בַּחוּץ מְחַכִּים לָךְ וָלִי.

כַּסּוּסִים הַשּׁחוֹרִים מוֹלִיכֵי-אֶל-הָאַיִן

יְצַפּוּ כִּי נֵלֵךְ שַׁבָּתוֹת, לַחֻלִּין – –

אַל-נָא לַחַלּוֹן, לְשִׂמְחָה כִּי נוֹצַרְנוּ:

הַשִּׂמְחָה בִּצְרִיפֵנוּ. אִתָּנוּ. הִיא כָאן – –

הַתְּפִלָּה שֶׁבַּלֵּב, הַמָּאוֹר שֶׁבָּעַיִן

לִכְבוֹד זֶה הַיּוֹם – וְהָיִינוּ אֲנָן – –

תרצ"ח