“שׁוֹשַׁנִּים בִּשְׁבִילְךָ, יְדִידִי” –

אַכִּיר אֶת הַקּוֹל, הִכַּרְתִּיו.

הַפְּרָחִים – שִׁוִּיתִים לְנֶגְדִּי,

קוֹל שִׁירֵךְ פֹּה קִדְּמַנִי בַנָּתִיב.

זֶה הַשִּׁיר שֶׁל הַשֶּׁקֶט, הַשִּׁיר

הָאֶחָד, הַקָּדוּם, מִתְרוֹנֵן…

הַהוּא שֶׁהֶחְרִיד וְהֵעִיר

תְּפִלּוֹת נִרְדָּמוֹת מִן הַקֵּן?

רַנְנִי עַל הַשֶּׁקֶט, רַנְנִי.

עַל שַׁבָּת שֶׁלְּנֶפֶשׁ רוֹגְעָה.

נְעוֹרִים, נִסְעָרִים שׁוֹשַׁנִּים –

הַיָּד מִמֶּרְחָק כִּי נָגְעָה – –

ת"ש