מוּל שֶׁקֶט הַיָּם, בְּלָבְנוֹ שֶׁל הַבַּיִת, רוֹגְעִים רָהִיטִים.
הַקּוֹלוֹת פֹּה הוֹלְכִים לַדְּמָמָה כִּצְעָדִים נֶחְבָּאִים בַּשָּׁטִיחַ.
הַכָּרִית מִתְפַּנֶּקֶת: עָלַי אֶת רֹאשָׁהּ הַבָּהִיר הִיא תַנִּיחַ,
וְצוֹפֶה אוֹרְלוֹגִין, נִפְעָם מִשְּׁקִיעוֹת, בְּבִינָה לְעִתִּים.
שָׁקְטוּ הַסְּפָרִים בָּאָרוֹן – כְּמוֹ בָאוּ לַחוֹף קְבַרְנִיטִים;
שָׁכְחוֹ סְעָרוֹת בַּמֶּרְחָק, שָׁכַךְ בֵּינֵיהֶם דּוּ־הַשִּׂיחַ.
רַק אֶחָד, הַקּוֹדֵר, עוֹד קָשׁוּב, לֹא־נֻחָם יֵשׁ רֹאשׁוֹ גַּם יָטִיחַ
וְחָרְדָה הַתְּמוּנָה מִן הַקִּיר הַרְגִּיעוֹ: “קֵיץ בְּרָכָה. שְׂדֵה־חִטִּים”.
זָעָה הַדְּמָמָה. הַהוּרַם הַפַּרְגּוֹד? מִי וָמָה פֹּה יָנוּעַ?
מִי עוֹלֶה שָׁם מֵעֹמֶק הַבַּיִת? מַה פֹּעַם לִבּוֹ כֹּה פָרוּעַ? –
רְגָעִים פֹּה עוֹלִים נִכְלָמִים, עַל לֶחְיָם הַדִּמְעָה עוֹד נִגֶּרֶת.
נִרְתָּעִים כְּזָרִים בְּנֵי־הַבַּיִת –הַשַּׁלְוָה, הַתְּמוּנָה וְכָל סֵפֶר.
הַמַּעְגָּל, שֶׁסָּגַר הַתִּפְאֶרֶת, נִסְעָר וְחוֹרֵג אֶל מֵעֵבֶר –
אֶל זֶה שֶׁאֵינֶנּוּ… אֵלָיו מַפְלִיגָה זוֹ דַרְכֵּךְ הַנִּסְתֶּרֶת
ת"ש