נִכְסַפְתִּי הַגִּישׁ לָךְ גַּם לֶחֶם, גַּם מַיִם.

נְטוֹת אָהֳלֵנוּ, בַּיִת לִבְנוֹת.

פֹּה צוֹבְאִים מֶרְחַקִּים כְּעַל פֶּתַח שֶׁל בַּיִת:

שִׁיר חָדָשׁ בְּאָזְנַיִךְ, הַבַּת בַּבָּנוֹת.

לִי שִׁיר, לִי חָדָשׁ, אַךְ לֹא מִגָּבוֹהָּ.

שִׁיר זֶה לִי צִוְּתָה אִמָּא-אֲדָמָה.

כְּבוֹאִי אֵלֶיהָ אָבוֹאָה אֵלַיִךְ,

וִידַעְתִּיךְ, וְהִזְהַבְתְּ כְּשַׁדְמַת הַקָּמָה – –

אֲשֶׁר לִי – לָהּ מָסַרְתִּי: בְּרֶנֶן וָבֶכֶה.

לִי אַף הִיא נֶעְתְּרָה בְּחֶבְלֵי-אַהֲבָה.

צְמָאָהּ כִּי הִרְוֵיתִי – תַּשְׁבִּירֵנִי פֹּה לֶחֶם:

עַקְשָׁנִים הֵם שְׂדוֹתֵינוּ בְּלֵב עֲרָבָה – –

נִכְסַפְתִּי הַגִּישׁ לָךְ גַּם לֶחֶם, גַּם מַיִם.

שִׁיר חָדָשׁ לָךְ לָשִׁיר, הַבַּת בַּבָּנוֹת.

ת"ש